לשר החינוך, לכבוד נשיא המדינה - דברים בשם אומרם.

שוב אני מקווה להביא גאולה... עד השנים האחרונות התקשר אצלי המושג פליטים עם ילדים יהודים פליטי השואה. עדיין עומדות מול עיניי לא מעט תמונות של ילדים אלה כשהם נזקקים לעזרה לבית ולמילה חמה. בשביל זה למשל קמה יוניסף מיד אחר מלחמת העולם והושיטה יד - מזון בגד טיפול רפואי לילדים פליטי מלחמה, יהודים ולא יהודים. לאחרונה, מגיעים לישראל פליטי מלחמה מאפריקה. יש לנו הזדמנות לפתוח את "הלב היהודי הרחום" לתת להם מחסה, ומעט חום אנושי. יש לנו ניסיון בכך. ילדים אלה זקוקים לבית. כמה משפחות שמבקשות לאמץ ילדים יכולות לתת לילדים אלה חיים מחדש?!! בכמה פנימיות ניתן לתת להם את צרכי היסוד שלהם, וגם חינוך וליטוף?!! ממשלת ישראל בחרה לשים אותם בכלא - משרד המשפטים: ילדי פליטים כלואים שלא כדין במתקן שאינו ראוי לקטינים מאת דנה ויילר-פולק לטענת גורמים באגף לסיוע משפטי במשרד, עם הגיעם לישראל מועברים ילדי הפליטים למתקן המעצר "סהרונים", שאינו מותאם או מוכשר לטיפול בקטינים תגיות: משרד המשפטים, עובדים זרים פליטים מאריתריאה בכלא סהרונים תצלום: ניר כפרי האגף לסיוע משפטי במשרד המשפטים המייצג קטינים זרים בלתי מלווים, העביר באחרונה פנייה דחופה לראשי משרדי הפנים, ביטחון הפנים, שירות בתי הסוהר ורשות האוכלוסין וההגירה, בדרישה להורות על העברת קטינים המוחזקים במתקן המעצר סהרונים שבדרום הארץ למתקן משמורת ראוי והולם לאכלוס קטינים. אם הנושא לא יוסדר לאלתר, מאיימים באגף כי לא יהיה מנוס מנקיטת הליכים משפטיים. בפנייה ששלחה עו"ד יעל קיציס, מנהלת תחום קטינים באגף הסיוע משפטי במחוז תל אביב, נכתב כי "עניינה של פנייה דחופה זו הינה הקטינים הכלואים שלא כדין בכלא סהרונים', אשר אינו מותאם לאכלוס קטינים בלתי מלווים. מדובר בקטינים השוהים בכלא משך שבועות ארוכים - וזאת בניגוד מוחלט לנוהלי המדינה". על פי רוב, מדובר בקטינים שעברו את הגבול ממצרים. לטענת גורמים באגף, עם קטינים זרים במתקן המעצר סהרונים שבדרום הארץ תצלום: אלברטו דנקברג הגיעם לישראל, מועברים הקטינים למשמורת במתקן המעצר סהרונים - מתקן שאינו מותאם למשמורת קטינים, ולו בשל העובדה כי אין בו אגף נפרד לקטינים, אין בו צוות המיומן בטיפול בקטינים, ובכלל זה עובד סוציאלי המוכשר לכך, ואין בו כל פעילות חינוכית. בנוסף, טוענים באגף כי תנאי המחיה במתקן אינם ראויים לקטינים, בעיקר משום שהללו שוהים במשותף עם בגירים זרים ועלולים להיות חשופים עקב כך להטרדות וסכנות שונות. "בסהרונים יש כמה אגפים כשקטינים מלווים, גם רק בני שנתיים ושלוש, נמצאים עם אמם באגף הנשים, וקטינים בלתי מלווים שוהים באגף הגברים הבוגרים", מתארת קיציס את שראתה בביקורה במקום, "הם נמצאים באוהלים של כ-18 איש, בצפיפות נוראית, בקור ובחום של המדבר יום ולילה. יש אגף נוסף לגברים, שם שוהים ב'הילטונים', מעין קרוואנים. סיירנו שם בחורף ואם ביום היה קר - לא רצינו לחשוב מה קורה שם בלילה". גם מתקן המעצר גבעון שליד רמלה, אליו מועברים מרבית הקטינים הזרים, הוא לא פתרון הולם בעיני קיציס לשיכון הקטינים, אלא שלדבריה מדובר לפחות ברע במיעוטו. "המצב שם לא הרבה יותר טוב, אך לפחות לקטינים יש אגף נפרד, יש מורה שמגיעה ומעבירה שיעורים שונים. אמנם הם בכלא, אבל לפחות בתנאים המתאימים להם יותר ולא יושבים עם כ-20 גברים ללא הגנה". על פי נוהל טיפול בקטינים לא מלווים, על הקטינים להיות מועברים לאלתר למקום משמורת ההולם את מעמדם כקטינים - כלומר לכל הפחות לאגף נפרד לקטינים. טענת האגף לסיוע משפטי הינה, אם כן, כי קטינים אלה אינם אמורים להיות מוחזקים למטרת משמורת במתקן מעצר, אלא במקום ראוי והולם את מעמדם כמו פנימייה. בפועל, מועברים כיום מרבית הקטינים הזרים למתקן המעצר גבעון. אלא שלפני כשבועיים התקבלה באגף הסיוע המשפטי הודעה מקצינת כליאה מטעם שירות בתי הסוהר בכלא סהרונים, לפיה מוחזקים במקום עשרה קטינים בלתי מלווים זה כמה שבועות, וכי לא ניתן להעבירם למשמורת בכלא גבעון כמקובל "בשל חוסר במקומות בגבעון". בנוסף לקטינים אלה, טוענת קיציס בפנייתה, כי סביר שישנה קבוצה נוספת של קטינים במתקן סהרונים, שלאגף אין מידע מדויק עליהם. למעשה, מסבירים באגף הסיוע המשפטי, כי בביקור שקיימו במתקן הבחינו במספר לא מבוטל של מוחזקים במשמורת שהם קטינים על פי חזותם, וכי אף הצוות הפועל במקום אישר זאת בעדותו וטען כי ככל הנראה ישנם בסהרונים קטינים נוספים החוששים מטעמים שונים להצהיר על גילם האמיתי. משירות בתי הסוהר נמסר בתגובה כי "לאור גידול ניכר במספר המובאים למתקן סהרונים על ידי צה"ל, ומחוסר מקום זמני לקטינים בלתי מלווים, הוחזק מספר קטן של קטינים בסהרונים, טרם העברתם למתקן גבעון. החזקתם התבצעה תוך הקפדה מלאה ושמירה על ביטחונם וכמובן תוך מתן כל התנאים הנדרשים". מרשות האוכלוסין וההגירה לא נמסרה תגובה לידיעה.

מידע מעודכן על זכויות לקצבת ילד נכה

בהערכה ללירז שהביאה את המידע הזה, בקפה ד מרקר.
file_0.doc

לגדעון סער: המביא דברים בשם אומרם מביא גאולה לעולם

גדעון סער - שר החינוך מוליך מדיניות חינוכית אינסטנט. אכיפת משמעת וענישה. במשך שנים ידענו שתוצאות החינוך ניכרות אחר שנים אחדות . והנה - מדלגים על שלב החינוך - לעניננו - מניעה של אלימות בבית הספר וברחוב... בתהליך מקוצר.

אני מביאה דברים בשם אומרם:

אנא קראו את דבריהם של הניצב בדימוס צבי צור, אסף חפץ המפכ"ל לשעבר ושל הקרימנולוגית אראלה שדמי:

מתוך כתבתו "בטוחים אבל פחות" של אבי כהן, ב"ישראל היום, שישבת 9.4.2010

צור: [...] גם האלימות בקרב התלמידים מדירה שינה מעיני הישראלים בשנת 2010. לא אחת כבר הושמע הרעיון להתקין גלאי מתכות בכניסה לבתי הספר כדי למנוע הכנסת מוטות ברזל וסכינים אבל הרעיון לא קרם עור וגלאים - גם משום שמי שירצה להכניס סכין ימצא כבר דרך לעשות זאת גם משום שתופעת הסכינאות בתוך בתי הספר אינה רחבה כל כך וגם משום שלא רוצים לדמות את בתי הספר לבתי כלא.

- "אפשר להכניס גלאים אבל לא באופן גורף אלא לפי תחושות או ידיעות מודיעיניות" אומר חפץ.

צור: "אני אישית נגד גלאי המתכות בבתי הספר וסבור שיש להשקיע בפיקוח בענישה ובחינוך של הילדים ולא באמצעים שהתועלת שלהם שולית."עם זאת שני הבכירים לשעבר במשטרה מסכימים שהשומר בשער בית הספר הוא החוליה האחרונה.

חפץ: "הבעיה בנוער היא שזה גם עניין של חינוך מהבית. בתי ספר לא מגיבים על הפרת נורמות. ברגע שיגיבו ותהיה תחושה שכל מי שעושה עבירה יש מישהו שאכפת לו ודואג לכך התמונה תשתנה. צריך לטפל כבר בעבירות הקטנות אחרת זה יעבור לעבירות חמורות יותר."

צור: "לצערנו בשנים האחרונות יש רגרסיה בכל מה שמייצג מרות וסמכות. היעדר הרתעה מספקת והתרופפות הסמכות ההורית כמו גם זו של המורה הכבול ביכולתו לחנך בביה"ס למעט העברת הידע מייצרים עבודה רבה עבור המשטרה שהיא הקצה האחרון בשרשרת האמורה למנוע את העבירה. על כן ללא ספק שחיזוק המערך בחינוך ברווחה ובמערכים הסוציאליים התומכים יוריד באופן משמעותי את היקף הפשיעה."

קריאת-ביניים: מאין לצור שהמורה כבול ביכולתו לחנך בביה"ס? כל מורה שנפגש עם תלמידים הוא מחנך. בין שהוא מודע לכך ובוחר את צעדיו ובין שאינו מודע והמחדל - מחנך גם הוא. דרכי החינוך הן רבות ומגוונות - וענישה היא הכלי האחרון והפחות רצוי על מנת לחנך. כואב עד מאוד לגלות שכל כך הרבה מורים ואנשים ממקבלי ההחלטות וממעצבי דעת הקהל - מאמינים עד כדי כך בכוחה של הענישה. גם האיום בענישה אינו "יועץ חינוכי" טוב.

בארץ חוזים שטבח בבית ספר בישראל כפי שקורה חדשות לבקרים בארה"ב הוא רק עניין של זמן.

צור: "העניין של טבח בבית ספר רחוק עדיין אם כי ידוע למי ניתנה הנבואה".
פחד או הפחדה?

הקרימינולוגית ד"ר אראלה שדמי יכולה לקנות כל מילה ככל שהדברים אמורים במניעה באמצעות חינוך נכון ואספקת שירותי רווחה נאותים אולם בתרבות הישראלית המניעה אינה הדרך המקובלת לטפל בבעיות. "במדינה שלנו כדי להילחם בפשיעה מפעילים את תרבות הפיקוח" היא אומרת. "זאת התשובה של המדינה לכל החששות והפחדים האלה. יותר שוטרים יותר חוקים דרקוניים יותר מצלמות אף שהן לא הצליחו בלונדון שהיא העיר המרושתת ביותר בעולם. הפתרונות של המדינה - 'עיר ללא אלימות' וסיירות פיקוח של הורים אינן באמת פותרות את הבעיה. אם ייקחו ויבדקו את תופעת השכרות בקרב הנוער ימצאו בין השאר שהנוער מוטרד אין לו ביטחון יש עליו לחצים גדולים. אבל במקום לברר ולהתמודד עם הבעיה מעדיפים להעניש.

עיה נוספת היא מה ששדמי מכנה "מדיניות ההפחדה.""בכל נושא במקום להתמודד עם הבעיות ולפתור אותן המדינה אוהבת להפחיד אותנו. יש מי שאמר שאנו חיים בתרבות הפחד: 'אם תאכל את זה תקבל סרטן' 'אם לא תעשי ממוגרפיה יהיה לך סרטן השד.'אם תשים לב מיד עם תום האינתיפאדה עלתה איראן לכותרות. יש במדינה שלנו מניפולציה פוליטית על גבי האזרחים. אפילו אפרים סנה ניסה להיכנס על הפחד של הציבור לכנסת אבל זה לא הספיק לו. כעת מפחידים אותנו ואומרים לנו שיש למעלה ממיליון פליטים במצרים שרוצים להיכנס לארץ וכשזה יגמר ימצאו משהו אחר כדי להפחיד אותנו."במילים אחרות אלמלא מפלס ההפחדה טוענת שדמי גם רמת החרדה היתה נמוכה יותר

אבל את רואה שעל פי הסקר 60 אחוזים סבורים שהפשיעה היא הסיכון הגדול ביותר היום בארץ.

"אנו נוטים לערבב בין חרדה מפשיעה לבין איום ממשי מרמת הפשיעה. רמת החרדה של נשים למשל יותר גבוהה משל גברים אבל הסיכון להיות קורבן דווקא גבוה יותר אצל הגברים. חרדה מפשיעה ואיום ממשי הם תופעות נפרדות."

גם לתקשורת יש קשר לחששות הציבור?

צור: "לתקשורת יש חלק פעיל בעיצוב דעת הקהל בהיותה מובילת האג'נדה היומית. לסיקור הנרחב לתופעות הפשיעה כמו גם לתאונות הדרכים יש תרומה להעלאת רמת החרדה של האזרח מתופעות אלה."

אני מקווה שמעט מדברי חז"ל יתגשמו - אולי טיפ-טיפה של גאולה?!!

יש אפשרות להתגרש מההורים ? שאלה אמיתית

יש אפשרות להתגרש מההורים (מהאמא) עם היא מתנהגת אליך לא יפה ואתה רוצה הורים חדשים

זוהי שאלה אמתית שהופנתה אלי.

שלום לך ...

חשבתי שוב על השאלה שלך...

"לרצות הורים חדשים" - זה נשמע מעניין עצוב ומעורר תקווה כאחד

למה מעניין? כי בעצם אין דבר יותר קבוע ויותר מוחלט מההורים. באופן מוזר אנחנו לא בוחרים את ההורים שלנו וחשוב לזכור גם הם לא בחרו אותנו. כן, הם בחרו להוליד ילד. או ילדה. לכל הורה, אמא ואבא יש בראש דימוי של הילד שהוא רוצה. כל הורה חולם במשך ... 9 חודשים איך יהיה הילד או הילדה שלו. והנה הם באים לעולם. והילד הממשי הוא לא תמיד דומה לילד שדמיינתי לעצמי. אני צריך או צריכה להתרגל לילד שנולד. כשהוא היה בבטן, לא דברנו, לא ראינו זה את זה... והנה ישנו אדם קטן, שעדיין לא יודע לדבר ולהסביר את עצמו... ובסך הכל עד הלידה היינו אנחנו ההורים אנשים צעירים ומלאי מרץ...לעשות כעולה על רוחנו והנה, הכל השתנה בבת אחת. וואו... אנחנו מתרגלים לאט...והילד "החדש והזר" הופך להיות הילד שלנו, ממש הילד הכי הכי שאפשר...

והילד - ההורים הם כל עולמו. אין לו מלבדם דבר וחצי דבר. הוא תלוי בהוריו בכל מובן ובדרך כלל מקבל מהם את כל מה שדרוש לו. בדרך כלל כי תמיד יש פער בין כל מה שדרוש לילד או ילדה ובין מה שההורים מבינים ויכולים להעניק לו. לעתים רחוקות הם לא יכולים לתת את מה שהילד באמת צריך. זה קורה. לפעמים הם מאוד עייפים מסדר היום שהילד מכתיב להם.

למה עצוב?

עצוב שילד מתאכזב מהוריו או מאמו. לפעמים זה בצדק. יש מקרים שההורים לא מתייחסים כראוי אל הילד/ה שלהם. אבל על פי רוב ילדים רוצים הרבה יותר ממה שההורים יכולים לתת. וכולנו זוכרים את הסיפור של לוין קיפניס, על "האפרוח שהלך לחפש אם אחרת" - וכמו באגדות הוא ניסה "אמהות" שונות ובסופו של דבר גילה שהאמא המקורית שלו, היא הטובה ביותר. כמו גם באמרה "הדשא של השכן ירוק יותר" - האמא של החברה או החבר נראית לנו יותר "טובה" יותר יפה, יותר עשירה, - אז כדאי לזכור "מה שרואים מכאן לא רואים משם" - מבחוץ, כאורחים אנחנו רואים דבר אחד ובמציאות יש משהו אחר.

למה מעורר תקווה? - כן. אם נחשוב על "הורים חדשים" - מה זה יכול להיות? הרי הורים לא קונים ב Toys R Us - וגם אותם לא יכולים לבחור... ומה יהיה אם גם ההורים החדשים לא יהיו כל כך נחמדים?.... אז בואו נחשוב על משהו שונה. איך לעשות לעצמנו הורים חדשים? - אולי נתחיל בדיבור חדש, נפתח דף חדש, נתייעץ על הבעיה עם מישהו חכם שאנחנו סומכים עליו?... בני אדם משתנים. תתפלאו שהורים גם הם משתנים. לעתים קרובות שיחה טובה ואם זה קשה, מכתב גלוי לב - יכולים להביא להבנה ולהיות התחלה של שינוי.

ולסיום:

מכיוון שאף אחד לא התחתן עם ההורים שלו הרי גם אי אפשר להתגרש מהם. אבל בשביל האופטימיות - אפשר לשפר את המצב !

מצפה לתגובתך

רינה