מותר? אסור? - "מי הרשה לך?" לבקש רשות זו חוויה יומיומית של ילדים. אני תוהה על מקורו של המנהג הפדגוגי הזה. ומנסה להבין את השלכותיו - מעבר לעניין הספציפי למשל מותר או אסור לי לאכול שוקולד... אלא ההרגל או הנוהל של קבלת רשות לכל פעולה, ואולי לא לכל פעולה אך להרבה מאוד דברים שאנחנו עושים.
מתי ואיך מתפתחת אצל הילד היכולת להחליט מה מותר ומה אסור? כמה מידידי המבוגרים עדיין שואלים זאת... סוג של קונפורמיזם? ואולי מדובר במיקוד שליטה? תלות? דרגת-חופש? מה הם תחומים בהם מתבקש להחליט על פי שיקול דעת אישי? ברור שאינני מדברת על דברים שיש עליהם חוק ברור. איש לא שואל ברצינות אם מותר/אסור לנסוע באור אדום. והיפוכו של דבר, ברור שלא נתייעץ עם החוק כאשר אנחנו רוצים לכתוב שיר או לצייר... אך יש הרבה מאוד תחומים אפורים.
אז ברשותכם - אתם מוזמנים להתייחס, ומי שרוצה יוכל גם להביא דוגמאות מחייו כילד או ילדה או כאדם מבוגר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה