1.12.2010 על פי הרצאה בבאר שבע מכללת קיי
חלקו הראשון של "אבדן הילדות" מאת ניל פוסטמן נקרא: "המצאת הילדות".
באחת האוניברסיטאות בארץ מתקיים קורס אף הוא נקרא "המצאת הילדות",
סברה זו רווחת מאז שנות ה- 60 של המאה העשרים – בעקבות הספר
"מאות של ילדות" מאת פיליפּ אַריאֵס, שנעשה המוֹרֶה הגדול של כל חוקרי הילדות.
כשקראתי את הכותרת הזאת בכמה ספרים, התעוררה אצלי תמיהה גדולה ושאלה...
הייתכן באמת שלא הייתה ילדות?
ברור שתמיד היו ילדים. למיטב הבנתי, מה שקרה ל"יצורים הביולוגיים"
שאנחנו
קוראים ילדים, זו הייתה ילדותם. היא לא הייתה דומה לילדות שאנחנו מכירים היום,
היא לא הייתה טובה במיוחד, אך היא הייתה קיימת. ואם לא, איך בדיוק המציאו אותה?
הדיון על כך מתקיים בשיח הפדגוגי, ואין ספק שמדובר בהסכמה על קריטריונים,
על פי מה קובעים את קיומה של ילדות. ואולי, איך מעריכים את היחס לילדוּת
בכל תקופה או מקום?
ילדים הם - "יצורים ביאולוגיים" בהתפתחות דינאמית מואצת.
ילדות – היא מה שקורה לילדים כתוצאה מיחס החברה והתרבות אליהם - החינוך
במשפחה ובמוסדות החינוך – כנסייה, מסגד, חדר, ישיבה, בית-ספר, גימנסיה...
ולא כתוצאה מהתפתחותם הביולוגית.
ילדות אם כן היא "מבנה חברתי" Social construction – כתוצאה מהבנייה חברתית,
פעולתם של מכלול המטרות ורצונות-החברה ביחס לילדיה. מה שהסביבה התרבותית
קובעת – ללא קשר ליכולת המתפתחת (ביולוגית) של הילד.
וכך נראה בתקופה מסוימת ילדות קצרה המסתיימת סביב גיל שבע, ובתקופה אחרת,
ילדות הולכת ומתארכת – "הילד בן שלושים"...
ההבנייה החברתית יוצרת לא מעט בעיות, דוגמת: פעוטות – שבגיל רך שצריכים
להתחיל לעבוד ולהשתלב בעולם המבוגרים; או מתבגרים – שמבחינה ביולוגית
הם כבר מבוגרים – אך פורמלית הם עדיין נחשבים לילדים.
הכול מכירים כמובן בקיומם של ילדים מאז ומעולם, אך יש הסבורים כי למרות שהיו ילדים
לא הייתה ילדות. כמובן זה גם עניין של אמות המידה. האם ילדות נקבעת על פי הבגד?
על פי אורח חיים? ואולי על פי חוקים הקובעים את הנורמות הראויות ביחס לילדים?
הטענה העיקרית של "ממציאי הילדות" – מתייחסת אל חוסר-הכרה בייחודה של תקופת
חיים זו (בין גיל שבע לגלי שמונה עשרה) ובהתעלמות מראייתה כתקופת-חיי
ם מיוחדת הראויה ליחס מיוחדשל החברה. לדעתם, הכרה כזו התגלתה רק במאה ה- 18 ונכנסה
לתודעה כמאה שנים לאחר מכן. המדובר בעיקר בתפיסת הילדות כתקופה הזכאית להגנה.
הנכונות לגונן על ילדים היא ענין אחד ועניין שני שעולה הוא טענה בדבר העדר מנגנון
רגשי שיאפשר להם לאהוב את ילדיהם.
יש לנו יותר מעדות אחת, וממקורות שונים המעידים - כי צער על אובדן ילדים היה
רגש מוכר כבר בעת העתיקה, הרבה לפני ימי הביניים...
ראו לדוגמה את צערה של הגר, אם ישמעאל:
ראו לדוגמה את צערה של הגר, אם ישמעאל:
"וַתֵּרֶאה שָׂרָה אֶת-בֶּן-הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר-יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק.
וַתּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹאת וְאֶת-בְּנָה
כִּי לֹא יִירַש בֶּן-הָאָמָה הַזֹאת עִם-בְּנִי עִם-יִצְחָק.
כִּי לֹא יִירַש בֶּן-הָאָמָה הַזֹאת עִם-בְּנִי עִם-יִצְחָק.
וַיֵרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אֹדוֹת בְּנוֹ.
... וַיְשַׁלְחֶהָ וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר
בְּאֵר שָׁבַע; וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן-הַחֵמֶת
וַתַּשְלֵךְ אֶת-הַיֶלֶד תַּחַת אַחַד
הַשִיחִים; וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד
הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת
כִּי אָמְרָה אַל-אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיֶּלֶד
וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד וַתִּשָׂא אֶת- קוֹלָהּ וַתֵּבְךְּ;
בראשית כא 9 – 16
רמברנדט - 1640-42 הגר וישמעאל במדבר
באותו סיפור, מתגלות שתי גישות אל הילד.האחד רואה בילד אמצעי להשגת
אינטרסים... למאבק-כוח וכו' השני משקף את היחס האמהי החם אל הילד.
אני מציינת זאת כנגד טענה כי באותם ימים רחוקים לא היו לבני אדם מנגנונים
רגשיים מפותחים... ולכן הם התנהגו כפי שהתנהגו אל ילדים.
שנים אחדות אחר הופעת ספרו של אריאס החלו להופיע מאמרי בקורת ודעות
מנוגדות. מחקרים רבים מביאים ראיות ברורות הסותרות את הפתאומיות של
"המצאת הילדות" ורואות בה תהליך מתמשך, של עיצוב והבניה – שמתקדם
מאי-הבנת התופעות המאפיינות גילאים אלה, חוסר-ידע-כללי בתחומי הרפואה
והפסיכולוגיה – שגורמים לחינוך נוקשה ועד להענקת דרגת חופש גבוהה...
על פי החוק המקראי הקדום, יכול היה האב למכור את בתו לאמה:
"וכי ימכר איש את בתו לאמה"... שמות כא,ז-יא, ויכול היה אדם למכור את
ילדיו כדי לפרוע את חובותיו, והילד היה כחפץ לכל דבר.
בהיותו "חפץ" – הוא נעשה חלק מרכושו של האב. ורכוש הוא כמו רכוש. מאליו מובן כי
בחברה שבה ילד נמכר כעבד, בולט הניצול של הילדים ונעלמת ההגנה עליהם.
יש הסבורים שמשום כך, אין מקום לדבר על 'ילדות'. אחרים רואים זאת כילדות עשוקה.
למיטב הבנתי, עצם קיומו של חוק הקובע מה מותר או אסור כלפי ילדים
– מעיד על התייחסות לילדוּת. גם אם אינה מיטיבה עימם, היא קיימת ומכירה בקיומם,
שאם לא כן, לא היה צורך בחוק זה והיו נוהגים על פי חוקים כלליים. ראוי להזכיר כי
חוק הוא בדרך כלל ביטוי לצורך, או לאתוס חברתי.
לכן, לא הייתי אומרת שלא הייתה ילדות, והייתי מתפשרת על "ילדות קשה"!?
מאחר שהחוק קובע כי ניתן למכור ילדים –הוא מבדיל בינם לבין המבוגרים.
עניין נוסף באשר למקומו של הילד - הוא מיקומו במכלול הערכים. כאשר יש ערך
מועדף על טובת הילד, למשל אמונה ודת, תיתכן פגיעה בילדים.
ראו את סיפור העקידה:
סיפורו של ישמעאל, הידוע באיסלם "כעקדת ישמעאל" ואצלנו כגרושה של הגר,
גם הוא מחזק את האבחנה בדבר הבניית הילדות. מתוך הנחה שאף סיפור
לא נכנס לתנך "במקרה", לסיפור המקראי לעולם יש תפקיד "מחנך". החל בהאדרת
כוחו של האל וכלה במנהגים, הדרך הטובה או הדרך הרעה...
גם בטקסט הקצר הזה – מופיע מאבק בין שתי גישות:
עמדתה של שרה... עמדה אינטרסנטית מחושבת (ירושה!, מעמד) ומולה עמדתו
הערכית מוסרית של אברהם – אמנם בקול חלוש, "וירע הדבר בעיניו"...
"... וַיֹאמֶר אַבְרָהָם אֱלֹהִים יִרְאֶה לוֹ הַשֶׂה לְעֹלָה בְּנִי...;
וַיִבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת-הַמִּזְבֵּחַ וַיַעֲרֹךְ אֶת-הָעֵצִים
וַיַעֲקֹד אֶת-יִצְחָק בְּנוֹ וַיָשֶׂם אֹתוֹ עַל-הַמִּזְבֵּחַ מִמַּעַל לָעֵצִים;
וַיִשְלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ וַיִקַח אֶת-הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ;"
בראשית כב
8-10
עקדת יצחק; ציור של רמברנדט
רבים ואני בתוכם חולקים על התיאוריה של המצאת הילדות. אמנם יש מעט מסמכים ותעודות על מקומם ומעמדם של ילדים בחברה, ולעומת זאת ידוע
שהיו חוקים שנוגעים לילדים. חוקים שאפשרו פגיעה בילדים דוגמת האפשרות
החוקית למכור ילדים, וחוקים, שהפלו לטובה את הילדים. מעניין לראות
התפתחויות בנושא זה. דוגמת חוקי הבן הסורר, שדווקא ביהדות הקדומה
היו מן המחמירים ביותר אבל אחר כך, בתקופת התלמוד, הוגבלו ובעצם לא הופעלו כלל.
יָלדוּיוֹת; -נסכים בוודאי שילדות הייתה שונה בתקופוות ומקומות שונים. היא לא הייתה
דומה כלל למה שמקובל עלינו – אך למיטב הבנתי הייתה ילדות. ארשה לעצמי לומר
היא לא הייתה ילדות טובה, ובמאמר מוסגר אומר כי החיים כולם לא היו קלים
או דומים לחיינו אנו בתקופה המודרנית. כנראה, שבגלל אשליה או מוסכמה בדבר
"האושר של הילדות" החליטו ש'ילדוּת קשה' אינה ילדות כלל.
במשך תקופה ארוכה היה יחס אמביוולנטי אל ילדים, שהתבטא בראיית הילדות
מצד אחד כסמל התום והתמימות ומצד שני ניצול מחפיר שלהם והנהגת משמעת
נוקשה כולל ענישה גופנית אלימה. כתוצאה מתפיסת ה"תמימות" – התפתחה
פדגוגיה שגרסה העלמה של נושאים בעייתיים מידיעת הילדים, נוצרו "סודות שיש
פדגוגיה שגרסה העלמה של נושאים בעייתיים מידיעת הילדים, נוצרו "סודות שיש
להסתירם מפני הילדים: סודות הקשורים ליחסים מיניים, אך גם לכסף,
לאלימות, למחלות, למוות וליחסים חברתיים. התפתחו אפילו סודות של הלשון –
אוצר מילים שנמנעו מלהשתמש בו בנוכחות ילדים". נ. פוסטמן 1986 אבדן הילדות
ספריית פועלים עמ' 50 יש המסבירים זאת כרצון לגונן ... ויש הרואים בכך
"העלמת מידע חשוב" שמבודד את הילדים מהחברה הבוגרת, שקובעת את כללי המשחק.
מה קורה בתהליך הבניית (יצירת) הילדות? –
"החברה" מסיבות חברתיות, אמוניות-דתיות, תרבותיות וכלכליות –
מסמנת את גבולות הילדות וגם את מאפייניה:
"החברה" מסיבות חברתיות, אמוניות-דתיות, תרבותיות וכלכליות –
מסמנת את גבולות הילדות וגם את מאפייניה:
- מענק הלידה של הבטוח לאומי – נותן לאמא חופשת לידה,
כביטוי להכרה בצרכי הילד.
כביטוי להכרה בצרכי הילד.
- חינוך חובה - ילדים ילמדו בבית-ספר מגיל מסוים.
- ילדים לא שותפים לבחירת הכנסת.
- ילדים מתחת גיל... (שונה מארץ לארץ) לא יקבלו רשיון נהיגה
- ("ילד" בן 17 ש' שבעוד שנה יהיה מפקד טנק – עדיין לאיכול לבחור או להחליט...
- ילדים מתחת גיל... (שונה מארץ לארץ) לא יקבלו רשיון נהיגה
- ("ילד" בן 17 ש' שבעוד שנה יהיה מפקד טנק – עדיין לאיכול לבחור או להחליט...
- ילד שלא מצליח ללמוד נחשב ל"נושר" – אף על פי שהוא
יכול להצליח בעולם העבודה.
ילדות?! ילדות היא... מה שהחברה, התרבות רוצה שילדיה יהיו:
גיבורי חיל?... משכילים? נוקשים? ממושמעים... יצירתיים...
בתמונה – נראית המורה כשהיא "מְמָמֶשֶׁת" את הרצון
החברתי ומכניסה את הילד לכיתה, תוך משיכה באוזן.
"הילדות" כפי שההבנייה החברתית מעצבת אותה
בתחום החינוך.
"הילד" נמצא לא פעם בקונפליקט
עם ההבניה החברתית.
– חלקם, עובדים לפרנסתם, חלקם מתדרדרים לחיי-רחוב,
פשע סמים וכד'. אחרים זוכים לפתרונות אלטרנטיביים.
דוגמה מעניינת - החינוך מהבית . הורים רבים מייצרים מסגרות חלופיות
לאלה שהחברה קובעת – שיתאימו יותר לילדיהם.
לאלה שהחברה קובעת – שיתאימו יותר לילדיהם.
גרוש הגר, עקידת יצחק ומכירת יוסף הם סיפורים עתיקים, כשלושת אלפים שנה מהיום.
האם אלה סיפורים "בדיוניים" יוצאי דופן? האם הם נכנסו לספר הספרים, מכיוון שהיו
כל כך מיוחדים ויוצאי דופן, או שהם מייצגים דפוסי התנהגות כלפי ילדים. ואולי על מנת
לומר משהו על היחס אל ילדים?
איזה דפוסים עולים מהסיפורים? מכירת ילדים; הקרבת ילדים כקורבן לאל; נטישת ילדים;
כפי שראינו לא תמיד ההבניה החברתית היא יפה וטובה בעינינו. ב"עינינו" –
הכוונה לבני המאה העשרים ואחת. אך רק 200 שנה קודם,
הייתה ההבנייה קפדנית וקשוחה: הילד הרצוי (אם בכלל?!) היה צריך להיות...
ממושמע ללא גבול. צייתן. כנוע - ורצוי שיהיה שתקן. כל גילוי של חיוניות ויצירתיות –
נחשב לחוצפה ונענש בהתאם.
היבט הסטורי: זו מול זו - כשכל ההבדל הוא מקסימום 200 שנה, ניצבת "הפדגוגיה השחורה" -
מול החינוך ההומניסטי. החינוך הפרוגרסיבי החינוך הדמוקרטי.
מהי הפדגוגיה השחורה? – הנה רק כמה מעקרונותיה:
ההורים ראויים מראש ליראת כבוד בתור הורים;
- הילדים אינם ראויים מראש ליראת כבוד;
- המשמעת תורמת לחיזוק הילד;
- הערכה עצמית נמוכה תורמת לאהבת אדם;
- חיבה מופרזת עלולה להזיק; (אהבה עוורת)
- קשיחות וקרירות הן הכנה לחיים;
- הורים ואלוהים לא ישרדו פגיעה של עלבון;
- הגוף מלוכלך ומגעיל;
- עוצמת הרגשות מזיקה;
- ההורים תמיד צודקים.
הפדגוגיה השחורה – היא פדגוגיה שרווחה באירופה – היא נכתבה על מאות דפים בספרי הדרכה להורות נכונה וטובה. חוקרת בשם קתרינה רוצ'קי – אספה אותם והוציאה ספר בשם הפדגוגיה השחורה. על פי מחקריה של הפסיכולוגית אליס מילר, השלכותיה מרחיקות לכת – עד חיילי הגסטאפו והצבא הגרמני בהנהגתו של א. היטלר.
מכאן, חשוב שאנחנו המורים ההורים המחנכים נכיר את גלגולי מושג הילדות,
ונהיה זהירים בבחירת דרכי החינוך – או כפי שלמדנו היום בהבניית דמותה של הילדות.
רשומות
