מה בבלוג ולמה?

מטרות הבלוג להביא לידיעתכם מידע מגוון על זכויות הילד. בכוונתי לשתף אתכם, ילדים הורים ומורים - בידע ומידע שאספתי במשך 20 שנות פעילות אקדמית וציבורית בתחומים שונים של זכויות הילד בעיקר בתחום החינוך והכשרת מורים במכללת סמינר הקבוצים בתל-אביב, באגודה הבינלאומית לזכויות הילד ובועד הישראלי למען יוניסף. כפעילה וחוקרת של זכויות הילד אני מייחסת חשיבות רבה להעלאת אמנת זכויות הילד על סדר היום של אנשי חינוך, חברי-כנסת בשדולה למען הילד, ובין הורים וילדים.בלוג זה- אמור להיות כתובת לילדים, הורים ומורים שרוצים לדעת יותר על זכויות הילדים בישראל ובעולם.



בקרוב תמצאו בבלוג:



- מאמרים והמלצות על ספרים ותוכניות לימודים ומערכי-שיעור המאפשרים שילוב של אמנת זכויות הילד בתוכנית הלימודים.

- רשימת כתובות של ארגונים שעוזרים לילדים במצוקה

- פינה לציורים שירים וסיפורים של ילדים

- אירועי אקטואליה: קטעי עיתונים ותגובות והארות הנוגעות לזכויות הילד



כתובת לשליחת מכתבים וציורים – e-mail: rina.yitzhaki@gmail.com

יום רביעי, 6 באוגוסט 2008

לקראת שידור" ילד מותר ילד אסור" בעריכת אושרת קוטלר

לקראת שידור של אושרת קוטלר... בערוץ 10 / רינה יצחקי - דוברת הוועד הישראלי למען יוניסף

מאז ומתמיד בעל המאה היה בעל הדעה. מאז ומעולם - הרבה הרבה לפני שהבינו את זכות הציבור לדעת , האוחזים באדמה, במקנה ובזהב ניהלו את העולם ושמרו לעצמם מידע רב ששירת אותם, ורק אותם.
מאז ומתמיד היו "בעלי המאה" – בעלי הכוח והשררה בעלי הדעה. לענייננו, כשמדובר ביידוע אודות אמנת האו"ם בדבר זכויות הילד (1989) מסתמנת אג'נדה סמויה – לגבי יידוע מלא והוגן של האמנה. הבאתה לציבור הרחב, וכפי שנקבע באמנה: "למבוגרים ולילדים כאחד" סעיף 42 עניינית, המצב הנוכחי הוא שמדינת ישראל אכן חתמה ואשררה את האמנה 1991 אך אינה ממהרת להביא זאת לידיעת הציבור ולעגן אותה בחוק הישראלי.בשנה זו מלאו 18 שנה לחתימת האמנה ובעצם היום, ישנו דור שלם ברחבי העולם שגדל כשאמנה בינלאומית מבטיחה את זכויותיו. האם חייהם של ילדים אלה השתפרו הודות לאמנה?האם הם עומדים להשתנות בעתיד? – התשובה מורכבת אך ללא ספק היא תלויה בהעלאת המודעות אל קיומה של האמנה, בדרכי הטמעתה, ובהבנת היתרונות הגלומים בה לילדים ולחברה כולה.
מדוע לא מיידעים את הציבור? בוודאי סיבות רבות אזכיר רק שתיים. האחת, ההיבט הכלכלי פיננסי שמתחייב מיישום האמנה לאוצר המדינה, השנייה, ההשלכות אל מערכת החינוך במשפחה ובמוסדות החינוך – השינוי הצפוי ביחסי הסמכות בין ילדים למבוגרים. החשש מפני העצמה של ילדים.
בתוך מאבק איתנים משומן היטב ונתמך על יד התקשורת – מקדמים את "שיקום הסמכות ההורית" כותרת מחניפה ומייצרת אשליות, Back to Basics קוראים לכך אנשי החינוך של הימין הקיצוני והדתי -נוצרי בארה"ב. כל אלה אינם אלא קריאה להחזיר את הגלגל לאחור, ולחזור אל שיטות חינוך נוקשות וקפדניות, שיטות שפותחו על ידי הכנסייה הנוצרית והיו מבוססות על הטלת פחד ואיומים על התלמידים / ילדים, שיטות שהחינוך ההומניסטי נאבק לביטולן במשך שנים רבות.
הדוגלים בחזרה למקורות מפתחים אשליה כי בידם שיקוי קסמים למיתון האלימות ועבריינות נוער לסוגיה.
לשיטתם – ילדים ובני נוער הם כמעט אויבי האנושות – ההורים והמורים – ואלה צריכים להתבצר ולהתארגן מול האויב המאיים. האם יש לכם ילדים כאלה? האם אתם רוצים להחזיר משמעת ברזל וענישה גופנית לבתי הספר ואולי גם לגנים? זה אומנם לא נאמר בגלוי – אבל זה בדרך. זהו הכיוון שממנו באו גישות אלה ואליו הן מוליכות.
עיון בספרות שכתבו "נביאי" החזרה למקורות בישראל – חושף לשון מיליטנטית אם לא מיליטריסטית במאבק כוחני של הורים בילדים. בתעלול מוזר משתמש הכותב בכותרת על נוער מוקצן אך מציע את מרכולתו לכל עם ישראל. "נביאה" אחרת כותבת על "הורים טובים מידי" – אתם מכירים הרבה כאלה? אחדים? והנה נוצר הפרדוקס. הורים פתוחים המבקשים ליצור דיאלוג עם ילדיהם ולחנכם ברוח של הבנה, כבוד והידברות – הופכים בשל כך ל"טובים מידי" - כלומר רעים - והם מואשמים ביצירת כל הרוע של ילדים ובני הנעורים. ואילו הדוגלים בחינוך נוקשה, בענישה מחמירה ובאהבה על תנאי – הם נעשו - בידי עצמם - נושאי תורתם של מהטמה גאנדי ומרתין לותר קינג, כביכול.

לנביאי החינוך הקפדני אין לבטים או סימני שאלה. יש להם מענה לכל שאלה. המימיקה והדיקציה בה הם משתמשים – מבטאת את התיעוב שהם רוחשים כלפי ילדים. מידי שבוע מביאים לנו אותם בתוכנית הבוקר, והנה הולכת ומתקרבת תוכנית יוקרתית בשעות של שיא הצפייה. משום מה – עקרון האיזון המקודש של רשויות השידור – לא מתקיים בתוכניות אלה. מתוך מאות ואולי אלפי אנשי חינוך ופסיכולוגים הנמצאים ופעילים בארץ, לא מצאו לנכון להציב מול "נביאי הזעם" מי שיציג גישה אחרת, מי שיביא מידעים אחרים.
תופעה זו מאיימת להוליך את החינוך מאות שנים לאחור. היא מתחברת לאינטרסים פוליטיים שאינם מעוניינים בהשתתפותם של צעירים בחשיבה על דמות החברה. בעלי הכוח – הממון והאמצעים מעדיפים שהקבוצות החלשות – בענייננו כל הילדים שלנו – לא יהיו מודעים לזכויותיהם. כך יותר קל לשלוט, ואלה לצערי רואים חינוך כשליטה. "המורה הטוב הוא עדיין המורה ש"שולט בכיתה".בעוד שהעולם קורא לשיתוף מרבי של ילדים בקבלת החלטות הנוגעות לחייהם, פרלמנטים מחוייבים להקמת וועדות לזכויות הילד, וכך גם מוסדות השלטון המקומי, בעוד שלילדים אמורה להיות נוכחות בוועדות אלה ואחרות, ואולי אף נציג קבילות של תלמידים וילדים – אומבודסמן, אצלנו קוראים לריסון ולחינוך קשוח. חשוב לציין שגישה זו נמצאת בניגוד לרוח אמנת האו"ם בדבר זכויות הילד.
מכות!
לפעמים שום דבר אחר לא יעשה את העבודה!כדוברת הועד הישראלי למען יוניסף, הארגון שקיבל מנדט מן האו"ם להפצה, יישום ובקרה של אמנת זכויות הילד, מסמך שישראל חתמה ואשררה – אני סבורה שיש לשקול את האופן שבו תוצג תוכניתה של אושרת קוטלר, ולאפשר לפחות – מינימום – נוכחות וייצוג לבעלי דעות אחרות.
אתם מוזמנים לאתר הזכויות שלי: www.my-rights.org.il
באת רישנו פורום פעיל - המאפשר להציג שאלה, תלונה דעה ורעיונות טובים. תגובות תוך 24 שעות

יום שישי, 4 ביולי 2008

סביבה מוגנת? זכות הילד להגנה מכל....

יום שישי. 5.07.2008
ילדים הולכים לבית ספר. אפשר לומר עניין שבשגרה. יומיומי... בשביל ילדי חורה הלומדים בי"ס אל-מאגד
זה לא כל כך פשוט. יש בינהם תלמידים שהולכים כמה וכמה קילומטרים מידי יום. והדרך? דרך חתחתים. בורות.
אבנים. אתרי בנייה לא מגודרים.
בתמונה מימין, צלמו הילדים את עמוד המתח הגבוה. אין שום בעיה לטפס עליו. בתמונה למטה תגלו שהנגב הזה הוא מדברי למדי. צחיח. אין ברזיות או קיוסקים בדרך, או סככה כדי לנוח מן החום.
לעומת זאת המכוניות שחולפות מפעם לפעם נוסעות במהירות. קשה להבחין בין הכביש עצמו לשולי הכביש,
שלא לדבר על מדרכה. בשביל מה?
















כל התמונות צולמו על ידי תלמידי כיתות ה' וו'. בנים ובנות. המורה לבוש בחולצה תכלת של יוניסף.
הוועד הישראלי למען יוניסף - מסייע לבית ספר אל מאג'ד להכיר את זכויות הילד, להביא את הנושא בפני ההורים
ולעשות את בית הספר לבית ספר ידידותי לילדים.

מה מאפיין בית ספר כזה?
כל הפעילות החינוכית והלימודית - נעשית ברוח אמנת האו"ם בדבר זכויות הילד.
מה זה יוניסף? קרן בינלאומית, זרוע של האו"ם שקם על מנת להושיט עזרה לילדי העולם במקרי חרום ומצוקה.
יוניסף קמה ב 1946 מיד אחרי שהסתיימה מלחמת העולם השנייה, על מנת להושיט יד לאלפי ילדים פליטי מלחמה, שהסתובבו ברחבי אירופה. יוניסף היום דואגת לילדים במצוקה ב 149 מדינות ברחבי העולם.
ברכת יוניסף היא:
ביחד למען הילדים! לכל ילד בעולם - בריאות, חינוך, שוויון והגנה - לקדום האנושות!


Posted by Picasa

יום חמישי, 3 ביולי 2008

יום רביעי, 2 ביולי 2008




Posted by Picasa



Posted by Picasa



Posted by Picasa

בור בדרך... מבית הספר הביתה וחזרה


קיץ, אמצע יוני, אי שם ברחבי הנגב, כפר בדואי שנקרא חורה. מה אני עושה כאן? מסביבי ילדים בדואים מכיתות ה'
מצויידים במצלמות. כובעים אדומים לפעמים מעל עטיפה מסורתית המסתירה את כל השיער. ילדות בנות 11 או 12.
יחד איתי, מורה מבית ספר "אל מאג'ד" מוחמד הקטן אנחנו קוראים לו, והוא נקרא הקטן רק מפני שמורה אחר אף הוא מוחמד - גבוה ממנו בהרבה. הילדים מצחקקים ומדברים מעט בינם לבין עצמם. הם לא מדברים איתנו - אנחנו? אני רינה דוברת הוועד הישראלי למען יוניסף, יעל מדריכה של בית הספר ויעקוב שליין מומחה לבטיחות. למה אנחנו כאן? בית הספר מבקש להיות "בית ספר ידידותי לילדים". זה רעיון יוניספי עולמי, ובמשפט אחד - הוא אמור לתת לילדים הלומדים בו - סביבה ידידותית, מוגנת, מגוננת ומעצימה. לשם כך - בית הספר לומד ומנסה דרכים לקידם המצב הנוכחי.
יעקב איש הבטיחות, חבר הוועד הישראלי למען יוניסף מדבר עם הילדים: האם מישהו מכם נפצע פעם? מוחמד מתרגם והילדים מספרים על מקרים שקרו בכפר, בדרכם לבית הספר. ואז אנחנו שומעים על הבורות. בורות? בורות מים? ולמה בורות?






אנחנו יוצאים מחצר בית הספר, בדרך שהילדים הולכים בה - כל יום כמה קילומטרים, על פי רוב ברגל, בחום ובקור. בחורף יש סכנת שטפונות. הרבה ילדים לא מגיעים לבית הספר כי זה ממש מסוכן.

אבל עכשיו קיץ. כל הילדים באים ...אבנים, יובש וחום ובורות. בורות עגולים ובורות מוארכים. בורות פתוחים. פעורים באמצע הדרך. הילדים רצים ומקפצים מעליהם. אנחנו שבאים ממרכז הארץ מקבלים דפיקות לב. "תיזהר!" אני צועקת אל אחד המקפצים. והוא מביט אלי , לא יודעת אם הוא מבין את המילה אבל הוא צוחק ומבסוט מהביצוע המוצלח של הקפיצה מעל הבור. השמש קופחת. אין מים בדרך לא הצטיידת - התייבשת! מה נעשה עם הבורות האלה? מי ימצא פתרון לגניבת סורגי הברזל שאמורים לכסות את פי הבור ולהבטיח את שלום העוברים לידו?
על כך בפעם הבאה,

בינתיים התבוננו בתמונות. צלמו במצלמת פלאפון דור שלישי על ידי הילדים, בית ספר אלמאג'ד , חורה.