אפשר להשפיע על מערכת החינוך? !!!

                 אני עם ילדים בדואים בבית הספר "אל מאג'יד" בכפר חורה


קראתי בקפה ד מרקר ומצאתי לנכון להביא זאת לכאן. מצבה של מערכת החינוך מצדיק כל מאמץ. ואני מאלה המאמינים בכוחם של יחידים להוליך שינוי. עבודת-נמלים? כן, בוודאי.

כתב בקהילת החינוך קפה ד מרקר אברמל http://cafe.themarker.com/view.php?t=1412450 

"בעקבות דברים שכתבו לי, חשבתי שנכון להציג כאן, בקהילת החינוך, את השאלה הזאת לחשיבה משותפת. רבים מקטרים על המתרחש (או לא מתרחש) אצלנו בחינוך, אבל קיטורים אינם תכנית פעולה


באחד מן המאמרים שפרסמתי כאן כתבתי:

"בין שני קשיים שעתיד לפגוש השינוי בתכנית הפעילות השבועית של בית-הספר – מה לשנות או איך להתמודד עם מתנגדי השינוי – הקושי השני בעייתי יותר. לכאורה לא ברור מה צריך לשנות, אבל חשיבה מסודרת ושקולה תביא אותנו בנקל אל מחוז-החפץ. וכיון שבחינוך הכל קשור בכל, אין לנו מנוס מלהתקדם צעד-צעד ללא קפיצות-דרך. לא פעם אנחנו שומעים את האמירה: 'אני יודע/ת שהיש לא טוב, אבל איני יודע/ת מה במקום'."

אי-לכך אני מציע עבורנו שאלה כפולה זאת: האם ניתן להגיע בין חברי הקהילה לתכנית כללית מוסכמת על כיווני השינוי בחינוך, והאם ניתן להגיע להסכמה איך לקדם אותה?


תגובתי לאברמל:
האם ניתן להשפיע? אני רוצה להאמין שכן. ובניגוד לך, אברמל, אני סבורה שצריך משהו "מהפכני" ולא "צעד-צעד". אני יודעת בברור שבחינוך מדובר בתהליכים ולא ניתן לראות מיד את התוצאות. אבל - דרוש שינוי כיוון. בלשון ימינו "להחליף את הדיסקט" משהו בסיס מוטעה בגישה הקיימת ולא צריך בשביל זה את דוברת ושו"ת.


המערכת קורסת אל דרך שכבר נכשלה במקומות אחרים, סיפורו החדש של השר בדבר "אפס סובלנות לאלימות" לא חדש וכבר ידוע שלא הביא לשינויים מרחיקי לכת, אם בכלל. הלמידה מג'וליאני בניו יורק אינה אנלוגית. אפשר, ואולי מועיל להביא יותר שוטרים לרחובות העיר - לא הייתי רוצה לראותם כחלק מצוות המחנכים בבתי הספר, וזה מה שקרה בארצות הברית, כתוצאה מהפעלת תוכנית ZERO TOLLERANCE . ההתרפקות על משמעת ברזל וענישה מחמירה מנוגדת לכל רעיון חינוכי הומני ודמוקרטי.

אני משוכנעת שיש דרכים אחרות. ורוצה לציין שבבתי הספר הפתוחים, הדמוקרטיים והנסיוניים למיניהם - אין בעיות אלימות.


אשמח להצטרף לצוות חשיבה/היגוי להולכת שינוי במערכת.
האם יש לכם רעיונות בנושא זה? אל צהססו  מדובר בילדים שלנו!

לא זוכרת אם זה כתוב בפרופיל שלי, אבל ראוי שתדעו - בעברי כ 20 שנות הוראה בבתי ספר ועוד 20 שנות הדרכה פדגוגית בסמינר הקיבוצים בתל אביב

קייטנה להכשרת מורים בחודשיים?!!!!! משרד החינוך יורה לעצמו ברגל

המשקולת הבאה שנזרקת מן האוניה הטובעת: בעוד שמשרד החינוך מְתַחְזֵק מספר מכללות להכשרת מורים - שמשך הלימוד בהן הוא ארבע 4 שנים לקבלת תואר ראשון BeD ,
באה אותה מערכת ואומרת - כמובן בשליפה: - "זה, ממש לא מה שמתאים. סטודנטים צעירים שלמדו כל מה שלמדו, יוכשרו בחודשי הקיץ בקייטנה מיוחדת שיערוך להם משרד החינוך ועמותות נכבדות - וייעשו למורים. זה יהיה "כוח המשימה" Task force של המערכת להתמודדות עם המפולת החינוכית".
אשרי המאמין!

תחשבו - הייתם נעשים למורים תוך חודשיים?

אז תהיו מספיק אמיצים ותסגרו את המכללות - לאלתר, עכשיו ומייד! אל תתנו לסטודנטים לזרוק את כספם במשך ארבע שנות לימוד. זה לא הוגן.

ותפתחו בהצלחה את מפעל קייטנות הקיץ לסטודנטים מצטיינים. שמתי לב שהמשרד התאהב במחוננים - הם ינאמו בחגיגות הכנסת והם יתקבלו לקייטנה.

ואף פרסים הובטחו להם - כשייגמר להם מהחינוך - יצפה להם מקום עבודה בחברה מתאימה.

למה לא לכל מורה...שיעבוד שנתיים, ולפני שהוא נשחק יקבל עבודה חלופית?!!

רוצו להירשם לקייטנה...

רוחות של חופש 2010

2010 – רוחות של חופש

הסרט "רוחות של חופש" – הוקרן בטלוויזיה בערוץ 23 ביום שישי, היום, היום הראשון של השנה החדשה. זיפזופ או שִלטוּט אובססיבי מעלה תמונה מהפנטת, ניחוח מיוחד. גבר ואישה, יפים, יפים ביחד זה אל זו, אנגלים, לבושים בסגנון המאה ה – 19, מבטיהם רכים ומלטפים. והיא אומרת אליו: "אמרתי לכל חברותי, כי בכל כפית סוכר שהן שותות בתה (האנגלי, כמובן) יש טיפות דם אמיתי של עבדים".

אני נגנבת. מביאה לעצמי את המרק המהביל אל מול הטלוויזיה ונשאבת אל סרט אנגלי, כבר אמרתי, מה זה אנגלי, עם הפאות, הארמונות, בניין הפרלמנט והמדינאים האנגליים במיטבם. לא "יס מניסטר" העוקצני והחתרני, הפרלמנט מבפנים כמעט תיעודי.

הסרט מלווה את חבר הפרלמנט וויליאם וילברפורס – במאבק ארוך ועיקש להעברת חוק שיאסור את הסחר בעבדים ברחבי האימפריה הבריטית.

אפשר כמובן להתפעל מהמדינאי הנועז, העקבי והאמיץ – שמוליך מאבק לא קל ובוודאי לא מקובל, סופג דחיות ועלבונות וגם איומים...

אני מתמקדת דווקא בתגובות אליו. עד היום אינני מבינה את הנכונות של בני-אדם לעסוק בסחר בבני-אדם אחרים. כמובן שאינני תמימה מלהבין את האינטרס הכלכלי, ובכל זאת – אדונים מכובדים, אנגלים, אירופאיים, האנשים שהמציאו הנימוס. איפה השיפוט המוסרי שלהם?

ומצד שני אני חושבת – הנה, במקום לראות איזה סכום של שנת 2009 אני רואה, איך החברה נעשית מעט יותר אנושית. הנה, אחרי אלפי שנים בהן החברה הייתה "חברת שיעבוד" רוב בני האדם היו כפופים לכל צורה של ניצול והתעללות, כתובת זמינה לפריקת כל מחסום ולסיפוק כל גחמה. מילא עבדות אבל למה אכזריות כזאת? למה התעללות פיזית, רגשית, מינית...

ואחרי הדברים האלה – ההצעה לחיסול הסחר בבני אדם עוברת, מטעמים הומאניים - בפרלמנט ברוב מוחץ. הבית כולו מריע לווילברפורס, אני מוחה דמעה ומנחמת את עצמי, שאכן נעשה צעד חשוב... מתי? תחילת המאבק בפרלמנט הבריטי הייתה ב -1803 והגיע לסיומו, כלומר לביטול הסחר בעבדים ברחבי האימפריה הבריטית (בכל הקולוניות) ב – 1833, שלושה ימים לפני מותו.

ומאז, הסחר אסור... אבל – ממשיך להתקיים, סמוי כלשהו אך קיים. בסינמטק תל אביב מוקרן הסרט "הולי", שנעשה על ידי שחקנית ומפיקה ישראלית עדי זהרוני, עניינו תעשיית המין – זנות של ילדות בקמבודיה. חייה וחיי צוות הצילום היו בסכנה הודות לסרסורים. בסעודיה מנהלים השייכים מרוצי גמלים. הגמלים מובלים על ידי "ג'וקיס" –אלה הנוהגים בגמלים, הם אמורים להיות במשקל נוצה כדי שלא יכבידו על הגמל, לא מרחמים או צער בעלי חיים אלא כדי שהוא הגמל ידהר במהירות.

את הג'וקיס קונים בזול. מאכילים מעט, עד שהם נגמרים. קונים חדשים.

לישראל, יש מקום נכבד בהפרת האיסור לסחר בבני אדם. בישראל מתנהל מסחר ערני בנשים שהן מתחת לגיל 18. ילדות שמנוצלות בזנות.

או. קיי. שנה טובה עולם. 2010

הוראה היא מקצוע רציני, וילדים זכאים למורים שהם מחנכים ואנשי ממקצוע

גן חיות/ריסוס תלמידים במכונת יריה, מה עוד אפשר לומר על "ילדינו החמודים והעוקצניים שלא אמרנו?


מרצה נכבד מן הטכניון - צריך קבוצת-מיקוד או קבוצת-ניסוי לחומרי למידה שהוא כותב, מתנדב לשם כך ללמד בחטיבת הביניים...בקבוצה של 14 ילדים, ומגלה שהוא לא מצליח לנהל את השיעור.


הוא כמובן איש אנין טעם הוא "לא רוצה להיות שוטר" ועד כמה דברים שאינו מוכן לעשות...אך הוא נשבר בסופו של דבר... ולדבריו, הוא "מקפל את הזנב" ומוותר על רצונו ללמד מתימטיקה בבית הספר. ומי לא אשם? המערכת כולה, הילדים שלא למדו מעולם לשבת בשיעור פרונטלי.
הלואי והייתה זו אמת. מאימתי רוב התלמידים בישראל אינם לומדים בשיעורים פרונטאליים? ומדוע לדעתו של הפרופסור המלומד שיעור בקבוצות מונע דיון או חשיבה מעמיקה? חוששתני שהפרופסור לא ממש בקיא בשיטות הוראה, ואילמלא היה מזלזל בכך וחושב שאפשר ללמד מבלי להכיר את רזי המקצוע - זה היה נראה אחרת.

אני מביאה כאן את דבריה של אדווה שביב, פילוסופית צעירה בבלוג שלה בקפה דמרקר: http://cafe.themarker.com/view.php?t=1388015

"תכופות נשמעת ביקורת על יכולתם של המורים ועל המוטיבציה שלהם. אין לי ספק שיש מורים רבים שאינם מתאימים להוראה,

ונמצאים במערכת מסיבות של אין-ברירה. יחד עם זאת, נדמה שהביקורת מופרזת ביותר, ושוכחת להביא בחשבון גורמים קריטיים רבים, ביניהם חוסר-הגיבוי מההורים (ובהחלט, אני כותבת כאם).
נדמה שאיש לא יחלוק על יכולתו הדידקטית ועל המוטיבציה של פרופ' רון אהרוני. ובכל זאת, הנה תיאורים משלו לנסיונו בהוראה בחטיבת הביניים בשנה שעברה, מתוך כתבה שפורסמה הבוקר ב"הארץ":

"אף אחד לא הכין אותי לקראת מה שקרה. הכיתה שלי הפכה מהר מאוד לגן חיות: התלמידים שרים בשיעור, קמים באופן חופשי, זורקים דברים אחד על השני. פעם אחד התלמידים אפילו הראה לי תמונה פורנוגרפית ושאל לדעתי. שום דבר שעשיתי לא עזר, ומצד שני לא רציתי להפעיל 'יד ברזל' וגם לא ידעתי איך לעשות זאת. אחרי חודשיים התייאשתי והחלטתי לעזוב".

מצאתי לנכון להגיב לדבריה:

תבורכי אדווה, על ההתייחסות לכתבה על אהרוני. דברייך הקצרים קולעים ונכונים. יושבת מול המחשב, העיתון מונח מול עיניי ואני חושבת שאני מוכרחה... והנה הקדמת אותי ואוכל להסתפק בתגובה ובתוספות אחדות.

כללית יש לי תחושה קשה שהכתיבה על ילדים נעשתה "צהובה". היא פוזלת אל הטרנד המאשים את הילדים בכל דבר אפשרי. גילו את "אויבי האנושות" שיש להרגיעם, למגרם ולרסנם כאשר הם עוד קטנים. זה התחיל בקמפיין ל"שיקום הסמכות ההורית" שהוליך פרופ' עומר (שאגב נסוג ממנו לאחרונה) והוא מצא אוזן קשבת בין ציבורים גדולים שראו בכך הקלה רבה ו"פטור מאחריות" הילדים הם... ואנחנו ? רק נחזור אל העבר, נפעיל ענישה מחמירה ומשמעת נוקשה והכל יחזור למקומו.

אני מכירה את כתיבתו של אור קשתי שהוא כתב חינוך טוב, ומתפלאה על הכתבה, שרק בשורותיה האחרונות היא מעלה בכמה מילים את שאלת הכשרתו של פרופ' רון אהרוני.


מעבר לעובדה שהוא עצמו מביא על כך שאין לו הכשרה להוראה, כמו אותו מורה שלפני שבוע רצה "לרסס את תלמידיו" עולה מדבריו הדעה המוזרה קמעא - כי הוראה אינה מקצוע. ואינה דורשת הכשרה.

ברצוני להדגיש - שההוראה היא מקצוע כל כך קשה ומורכב , שגם מי שכן מכשיר את עצמו, לא תמיד מצליח.


התלמיד שבא היום לבית הספר - יכול למצוא מקורות מידע מצויינים בכל נושא שיבקש. ידע של הדיסצפילינה, אם כן הוא תנאי הכרחי אך אינו תנאי מספיק כדי להבטיח תהליך למידה ראוי.


הפרופסור אהרוני משים עצמו ידען בענייני חינוך. הוא מצר על כך שהילדים לא לומדים באופן פרונטאלי.

על מה ולמה? לדעתו כי בכך נמנעת מהם חשיבה מעמיקה.
אלה דעות אישיות אך אין להן אחיזה במציאות:
א. לצערי , עדיין רוב הילדים דווקא לומדים באופן פרונטאלי.
ב. תהליכי למידה אחרים יחידניים וקבוצתיים וטיוטורינג הם מן המעולים והמשובחים לעידוד החשיבה והלמידה.
ג. עבודה בקבוצה מחייבת הקשבה ומיומנות זאת היא הנדרשת גם בלמידה והוראה פרונטאלית.


צר לי על נסיונו הקשה של הפרופסור. אך עוד יותר אני מצרה על היחס המתפשט כלפי ילדים.


רבותי מישהו פשוט שכח מה זה ילד?


ואחרים שכחו כמה מאמצים הושקעו כדי לחפש אלטרנטיבות להוראה הפרונטאלית שנכשלה ותסכלה אלפי מורים ותלמידים.

סחר בילדים - ראוי לגינוי ולטיפול

ציור מאת גוסטב דורה "גונב איש ומכרו – מות יומת!"  בתוכניתו של אמנון לוי – הועלתה תופעת הסחר בילדים – בישראל.

חשוב לכולם לדעת: יש בישראל סחר בבני אדם. כל אחד מאיתנו חייב ויכול להיות שותף למניעת סחר בילדים.

לשם כך צריך לדעת.

הידעתם?!!!

מיליוני ילדים נעלמים מהנוף כאשר סוחרים בהם ומוכרים אותם למטרות אימוץ, כפועלי תעשייה, משרתים או כִּשְׂפָחוֹת ועבדי-מין. הם אמנם חיים במובן הפשוט אך הם אינם זכאים ואינם זוכים לשירותים בסיסיים ולהגנה. על אף ה"צדק הטבעי" וכל האמור באמנות, ילדים אלה אינם בעלי מעמד כלשהו ולכן פורמאלית – אינם זכאים, ומעשית אינם זוכים בהגנה, אלא כאשר ישנה מודעות וערנות גבוהה של ארגונים לזכויות הילד, ואזרחים שנוקטים עמדה – ואינם מעלימים עין מהמתרחש סביבם, דוגמת תינוק "חדש" שהופיע אצל השכנים.... 

הסחר בילדים הוא עתיק ביותר.  אזכיר רק את סיפור יוסף, שהורד לבור ונמכר לישמעאלים שירדו למצרים.  "וימשכו ויעלו את יוסף מן הבור וימכרו את יוסף לישמעאלים בעשרים כסף ויביאו את יוסף מצרימה". בראשית ל"ז כח

בתנך כתוב: "גונב איש ומכרו – מות יומת!"  שמות כא פס' 16

קורה אפילו, שהורים עצמם מוכרים את ילדיהם.ילדים פגיעים במיוחד לסחר, מכיוון שהם משמשים מטרה נוחה "לסוחרים", (1) מפני שילדים נוחים לפיתוי, למרמה, או במניפולציות שונות וחוששים מכוח,  (2) כי לילדים יש תלות חזקה במבוגרים ובעיקר כי אין להם אלטרנטיבות כדי להתחמק מהפיתויים. ומכיוון שיש להם מעט מאוד אפשרויות לצאת ממצבי ניצול.

אני שואלת את עצמי:

האם ההורים והמנהיגים  יודעים  ש – שילדיהם יסבלו ניצול מיני או ישתמשו בהם לעבודות בלתי חוקיות וכל מיני צורות של ניצול כלכלי, הם יחשפו לאלימות מצד ה"קליינטים" ואדונים למיניהם.

האם הם יודעים ש –  ילדיהם לעיתים קרובות גרים ברחוב או בתנאי מגורים לא ראויים לבני אדם, שאין מבוגר שדואג להם, ואין להם גישה לשירותי בריאות, וחינוך?!
האם הם יודעים ש- לילדים אלה בדרך כלל אין מעמד חוקי, ולכן הם מנועים מבקשת עזרה והגנה. כאשר משטרת ההגירה מגלה אותם היא מתייחסת אליהם כפושעים, כמהגרים לא חוקיים,  הם מוחזקים במחנות מעצר  ולא פעם מנוצלים שם מינית, ובסופו של דבר מגורשים חזרה לארץ המוצא.משפחות לרוב אינן רוצות לקבל חזרה את ילדיהן בגלל הסטיגמה הקשורה בילדים כאלה ובמקרים קשים הם נמכרים שוב.למכלול החוויות האלה יכולה להיות השפעה הרסנית  ארוכת טווח על הילדים, שזקוקים להגנה הרבה יותר ממבוגרים. הנזקים נראים היטב במרכזים או במקלטים לקורבנות סחר.

                                                                  

           עזרו לשמור על הילדים!

                                            יש כתובת לכל בעיה.

                                             פנו לעזרה ולייעוץ

      

רינה יצחקי דוברת הוועד הישראלי  למען יוניסף לשעבר