מ"מדינת סטארט אפ" לחינוך !!!

"די להלקאה העצמית – לאחרונה התפרסם בארה"ב ספר חדש: "ישראל מדינת הסטארט-אפ", שמנסה לנתח איך מדינה כל כך קטנה מייצרת כל כך הרבה חברות הזנק. אחד מהבונוסים של ישראל מסתבר, הוא השירות הצבאי בצה"ל- העובדה שמאפשרים לחברה צעירים לנהל מערכות ליזום וליצור. לדעתי, צריך ליישם זאת גם בתיכון- יש ללכת לכל איי החדשנות והסטארט-אפ כי שם אפשר להיות גמישים וחדשנים, לדבר בשפה של התלמידים".

זוהי תחילתה של רשימה איכותית מעניינת ויעילה. להמשך הרשימה הקליקו

http://education.israelnow.co.il/a767-איים-של-חדשנות#15

להלן תגובתי לכותבת:

יישר כוח!

יש לקרוא כתבה זו בעיון בפתיחות ורצון טוב!

היא מגלמת בתוכה ניצוץ של תקווה למערכת המרוסקת והמותשת שלנו.

הגיע זמן שאנשים כאלה יעמדו במרכז הבמה במקום "המענישים" והמתבכיינים"

מובאת לפנינו גישה שמבקשת הכרה בצורך לשנות, פתיחות והעזה. אפילו נכונות לטעות.

כזכור רק מי שלא עושה לא טועה אף פעם. טעות היא מצב של למידה.

ממליצה לקרוא, ואולי....בא לכם רעיון טוב?

לא רק אובמה יכול... גם אתם ידידי המורים! תנסו!!!

מה יש לנוער להגיד על כל זה?

בתוך כל הבלגן, מה יש לנוער להגיד על כל זה?     טל רביוב 16.02.2010 15:14

המון נאמר בכנס לשלום הילד שנערך השבוע בבאר שבע, והפעם: מה יש לנוער להגיד, מפיה של יו"ר ועדת נוער וקהילה של מועצת התלמידים והנוער הארצית



קראו את הכתבה כולה ב:
http://education.israelnow.co.il/a1073-בתוך-כל-הבלגן-מה-יש-לנוער-להגיד-על-כל-זה

להלן ציטוט הפסקה האחרונה:

"כשנשאלה על-ידי מנחה הפאנל, אורי בינדר, האם לדעתה האחריות לבעיית השתייה מוטלת על המבוגרים ועל חברי הכנסת, ענתה נופר: "לא. אי אפשר להטיל את כל האחריות על המבוגרים, אבל כבני נוער, אנו כן מצפים מהמבוגרים ומחברי הכנסת להיות מספיק אמיצים כדי לטפל בשורש הבעיה, ולא לברוח מטיפולה באמצעות הצעות חוק מיותרות ותכניות שאינן מטפלות בשורש הבעיה. בנוסף, אנו תמיד מצפים מחברי הכנסת להוות דוגמה אישית ולא לשכוח את אחריותם הציבורית"

ראשית יש לברך על הבאת דבריה של נופר יו"ר ועדת נוער וקהילה של מועצת התלמידים והנוער הארצית - לידיעת הציבור. בכך נענה העיתון ליישום אחת מזכויות הילד היותר חשובות: "הזכות להישמע"! אמנת האו"ם לזכויות הילד סעיף 12


נדמה לי שבסוגיה זו, אין ערוך לשמיעת דעותיהם של הילדים והנוער – כדי להבין ולשפר. קראתי את דבריה של נופר. והייתי רוצה לשמוע דעות נוספות ורבות ככל האפשר – לא רק של יו"ר מועצת התלמידים...
לגבי הפיסקה שציטטתי: היא ממש צודקת.

היא אומרת לנו המבוגרים: אתם מתעסקים בענישה ויש לעסוק במניעה. עלינו להתחיל בשלב של חוסר הנחת וחוסר העניין – בתחילתו של ה"שיעמום". יש לפתוח לכל כיוון אפשרי את מושג השיעמום. לאפשר הצגת אתגרים. ולהקשיב גם לביקורת. לילדים יש מה להגיד לנו – איפה הם יכולים לעשות זאת? איפה מתאפשר להם ולנו לדבר בגובה העיניים?

כאן מתחילה הדרך! לכאן, לעניות דעתי, מזמינה אותנו נופר. וכזכור היא מייצגת את התלמידים. אולי לא את כולם – אבל חלק ניכר מהם.
מצפה לתגובותיכם –
רינה

"די להלקאה עצמית" - יישר כוח לרעיון טוב...

"די להלקאה העצמית – לאחרונה התפרסם בארה"ב ספר חדש: "ישראל מדינת הסטארט-אפ", שמנסה לנתח איך מדינה כל כך קטנה מייצרת כל כך הרבה חברות הזנק. אחד מהבונוסים של ישראל מסתבר, הוא השירות הצבאי בצה"ל- העובדה שמאפשרים לחברה צעירים לנהל מערכות ליזום וליצור. לדעתי, צריך ליישם זאת גם בתיכון- יש ללכת לכל איי החדשנות והסטארט-אפ כי שם אפשר להיות גמישים וחדשנים, לדבר בשפה של התלמידים".

זוהי תחילתה של רשימה איכותית מעניינת ויעילה. להמשך הרשימה הקליקו

http://education.israelnow.co.il/a767-איים-של-חדשנות#15

להלן תגובתי לכותבת:

יישר כוח!
יש לקרוא כתבה זו בעיון בפתיחות ורצון טוב!
היא מגלמת בתוכה ניצוץ של תקווה למערכת הרוסקת והמותשת שלנו.
הגיע זמן שאנשים כאלה יעמדו במרכז הבמה במקום "המענישים" והמתבכיינים"
מובאת לפנינו גישה שמבקשת הכרה בצורך לשנות, פתיחות והעזה. אפילו נכונות לטעות.
כזכור רק מי שלא עושה לא טועה אף פעם. טעות היא מצב של למידה.


ממליצה לקרוא, ואולי....בא לכם רעיון טוב?
לא רק אובמה יכול... גם אתם ידידי המורים! תנסו!!!
רינה יצחקי    http://www.my-rights.org.il/

17.02 הוא היום הלאומי לאינטרנט בטוח - בבית זה כל יום - TheMarker Cafe

17.02 הוא היום הלאומי לאינטרנט בטוח - בבית זה כל יום - TheMarker Cafe

הזכויות שלי - הזכויות שלך...

הבלוג שלי נקרא "הזכויות שלי - My Rights". הוא עוסק בעיקר בזכויות ילדים, על פי אמנת האו"ם. אני מוצאת לנכון ליידע על האמנה ועל הזכויות, מידע זה יופיע תחת כותרת אחת: "זכויות ועוד"... אתן לכל רשימה מספר סודר. 
זכויות ועוד... 1
 מהי אמנת האו"ם לזכויות הילד? זכויות הילד הן חרויות היסוד והזכויות הטבעיות להן זכאי כל ילד. לילדים יש זכויות רבות שדומות לזכויות האדם של מבוגרים וגם, זכויותנוספות שמשקפות את מעמדם המיוחד של ילדים. אמנת האו"ם לזכויות הילד  1989,מאגדת בתוכה 54 זכויות שהן הסכם זכויות בינלאומי שהוסכימו עליו 142 מדינות החברות באו"ם כולל מדינת ישראל.
לילדים יש זכויות חברתיות תרבותיות וכלכליות (למשל: זכות לבריאות ולחינוך)וזכויות אזרחיות (למשל: חופש המחשבה, האמונה והדת). האמנה כוללת את זכות הילד להישמע ולהשתתף, הזכות לטיפול ודאגה של הוריו, ואת הזכות להגנה מכל צורה של ניצול התעללות ואלימות.
האמנה מחייבת את המדינות שאיררו אותה לנקוט בצעדים מתאימים ולהבטיח את יישום זכויות הילדים.


זכויות ועוד...2  הראשונים שבקשו זכויות לילדים: לפני כמאה שנים;
רעיון זכויות הילדים הוא חדש יחסית. השנה מלאו 20 שנה לאמנת זכויות הילד. לפני זה מצבם של הילדים היה הרבה יותר גרוע.

הם נחשבו לרכוש הוריהם. הם נענשו בעונשי גוף קשים. חלקם נוצלו בעבודה קשה. רק בתחילת המאה ה-20 התעוררו סופרים אנשי רוח והתחילו לדרוש שינוי במעמדם של הילדים.





בין החשובים שבהם: הרופא/מחנך/סופר גולדשמיט המוכר בשמו הספרותי : יאנוש קורצאק.

את עמדותיו ניתן ללמוד משמות ספריו - "צריך לאהוב ילדים" ו"זכות הילד לכבוד". בספרים אלה נתן ביטוי לרגישות ולהבנה העמוקה שהייתה לו ביחס לילדים. והו אהעלה את הרעיון בדבר מגילת זכויות לילדים, שקרא לה Magna Carta Liberatis והיו בה כחמשאו שבע זכויות.
ההצהרה הראשונה על זכויות הילד:
חוברה על ידי אגלנטין ג'ב, פורסמה לראשונה בכתב עת "ילדי העולם" The World's Children"" והעלתה לעצרת הראשונה של חבר העמים League of Nations בשנת 1924.
הצהרה נועזת וחדשה זו, בדבר זכויות הילד, הידועה כהצהרת ג'נבה: מה היא אומרת?
"גברים ונשים מכל המדינות מכירים בכך שהאנושות חייבת לילד את הטוב ביותר שיש ביכולתה לתת לו, מצהירה ומקבלת שזוהי חובתם הראשונה מעבר ומעל לכל שיקול של גזע, לאומיות או אמונה:זכות ראשונים:

בשנת 1924 העלתה - בפני חבר הלאומים אגלנטין ג'ב לראשונה ההצהרה נועזת וחדשה, בדבר זכויות הילד, הידועה כ"הצהרת ג'נבה":
1. הילד צריך לקבל את האמצעים המתאימים לשם התפתחותו הנורמלית – גופנית ורוחנית.
2. את הילד הרעב צריך להאכיל; בילד חולה צריך לטפל; לילד נחשל צריך לעזור; ילד
     עבריין יש להחזיר למוטב; ילד יתום וחסר-בית צריך לקבל עזרה
3. יש לפתח את הכישרונות הגלומים בכל ילד
4. הילד – צריך להיות הראשון לקבלת עזרה במצבי חירום
5. הילד צריך להיות מוגן מכל צורה של ניצול



זכויות ועוד ...3 יספר על ארגונים שדואגים לזכויות הילדים.

לונדון 1701 - ישראל 2010

 

לאור ההצעות החדשניות של שר החינוך - שתמציתן מגמת ה"חזרה ליסודות"  Back to Basics אני מביאה כאן הצעה לכללי התנהגות מאותם היסודות - אליהם מבקשים להחזירנו. בקידה עמוקה.

* בין מבוגרים ונעלים ממך – אל תדבר,
 אלא אם כן התבקשת.

* אל תיכנס לוויכוח או לדיון עם מבוגרים ונעלים ממך.

* אל תציג שאלות המבקשות
  לאַמֵת   את הנאמר.

* דיבורם של ילדים אינו אמור
  להישמע בבית הספר. אלא - כתשובה לשאלה, או כחזרה על החומר הנלמד

כללים אלה לקוחים מהספרון -  שנכתב על ידי JOHN GARRESTON,שיצא לאור בשנת 1701 - בדיוק לפני 300 שנה. (תרגום : רינה יצחקי)

הנה עוד כמה מהצעותיו המרנינות:

* לעולם אל תתקרב אל הוריך ללא קידה.

* אל תספר לאנשים זרים מה נעשה או נאמר בבית הספר.

* הישמע והיכנע לחשובים ממך.

* אל תיכנס לוויכוח או דיון עם מבוגרים נעלים ממך,
   שנה בקלילות את דעתך כך שתתיישב עם דעתם.

140.000 - מאה ארבעים אלף מורים ...

לא טעינו כ- 140.000 מורים, נכנסים מידי בוקר לכיתות במוסדות חינוך רבים ושונים. רובם מלמדים, מחנכים, ואולי אפילו דואגים לילדים שלנו. כמו בכל מקצוע יש טובים יותר וטובים פחות, אך רובם מבלים עם הילדים - שגם ביניהם יש טובים יותר ופחות, מוכשרים יותר או פחות, ממושמעים ומנומסים - יותר או פחות. הם לא בוחרים את התלמידים. ומנסים לתת מענה לצרכי התלמידים.
איש לא שומע עליהם ולא קורא עליהם בעיתון. הם לא זוכים לתגמול מיוחד, ועובדים בתנאים לא קלים - בחלק ניכר של המקרים. 
לאחרונה, צצים "גיבורי תרבות" חדשים, שזוכים לכותרות שמנות ובולטות ולכתבות מפורטות - בהן מתוארת המערכת כמערכת כושלת ולא יעילה והילדים כלומר התלמידים כמעט "אויבי האנושות". הם מציקים למורה והוא, שבא מלא כוונות טובות - לא מצליח ללמד. וההורים דוגמת משפחת פילוס מארץ נהדרת. 
אז לא הגזמנו?
תמהתני - מדוע מורה שלא מצליח ללמד, על אף כישוריו האקדמיים - צריך לפרסם זאת בעתון.
אני במקומו הייתי מתביישת.  מבקשת עזרה או מבינה שככל הנראה אינני יכולה להיות מורה.
והסיפור על הילדים של היום שהם אחרים מאלה של פעם - צריך לבדוק.
לפני כמה חודשים נכנסתי כאורחת לקבוצת תלמידים - שלא הכירו אותי, הם לא היו חייבים לי דבר, ולא היו אמורות להיות בחינות בהמשך. העליתי את הנושא שלשמו באתי, התפתח דיון מרתק. היו שאלות שהוכיחו לי מעבר לכל ספק שילדים הם ילדים. כשמעניין להם, כשמדברים אתם בגובה העיניים, כשמכבדים אותם, הם משתפים פעולה.
בסוף המפגש - הם בקשו שאבוא שוב.
היום קראתי "מילה טובה " על בית ספר "אשל הנשיא" - באמת בית ספר מצוין. בקרתי בו כמה פעמים. לומדים שם ילדים מאוכלוסיות שונות. אין שם גילויי אלימות ווואנדליזם. המורים אוהבים את מקום העבודה.
למה אנחנו לא לומדים מהם?
אתם מוזמנים לקרוא את הכתבה השלמה ב:   http://www.hakoled.org.il/?p=522
אתם מוזמנים להגיב ולהעלות דוגמאות נוספות.
הגיע זמן ללמוד מסיפורי הצלחה במקום לשמוח לאידם של הנכשלים.