מה כבר נשאר להגיד על רצח ילדים?!!
תפתחו את הלינק ותקראו:
אין בדעתי להיכנס להיבטים המשפטיים או הפסיכולוגיים... מעניין אותי לדעת, האם ואיך החברה שלנו תומכת או מעודדת או מאפשרת תופעות כאלה. ויש לצערי יותר מידי. הרעיון שאדם מסתובב בין אנשים, כולם "נורמטיביים", ובראשו נרקמת עלילת זוועה, והא מצליח להסתירה, שהוא אינו חושש מתגובות של חברים, הורים, ידידים בני משפחה ובעיקר - הנכונות לאבד את ילדיו -
קשה להבין וחשוב שנבדוק את עצמנו - לפני ה"פעם הבאה"... ייתכן שחשוב להגיב היום בדרכים רבות ומגוונות - בעיקר בתקשורת: אין ספק שכולם מביעים זעזוע מול הזוועה, אך ייתכן שחשוב להדגיש כי יש קונצנזוס נגד מעשים אלה. שלא תהיה סליחה עליהם. שלקיחת חיים היא מעשה שלא ייעשה, כדי להוציא מחשבות זדון מראשם של אלה, שחושבים: "וואלה, מתאים לי , גם אני צריך לעשות ככה"...
ייתכן שצריך לשוב ולהבהיר את גודל הזוועה המוסרית... את ההתנגדות הנחרצת למעשים כאלה לא חשוב עד כמה מצבך קשה... אנשים צריכים לדעת שאיש בחברה לא יסלח להם ובוודאי לא יגן עליהם.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה