שלום לך ...
חשבתי שוב על השאלה שלך...
"לרצות הורים חדשים" - זה נשמע מעניין עצוב ומעורר תקווה כאחד
למה מעניין? כי בעצם אין דבר יותר קבוע ויותר מוחלט מההורים. באופן מוזר אנחנו לא בוחרים את ההורים שלנו וחשוב לזכור גם הם לא בחרו אותנו. כן, הם בחרו להוליד ילד. או ילדה. לכל הורה, אמא ואבא יש בראש דימוי של הילד שהוא רוצה. כל הורה חולם במשך ... 9 חודשים איך יהיה הילד או הילדה שלו. והנה הם באים לעולם. והילד הממשי הוא לא תמיד דומה לילד שדמיינתי לעצמי. אני צריך או צריכה להתרגל לילד שנולד. כשהוא היה בבטן, לא דברנו, לא ראינו זה את זה... והנה ישנו אדם קטן, שעדיין לא יודע לדבר ולהסביר את עצמו... ובסך הכל עד הלידה היינו אנחנו ההורים אנשים צעירים ומלאי מרץ...לעשות כעולה על רוחנו והנה, הכל השתנה בבת אחת. וואו... אנחנו מתרגלים לאט...והילד "החדש והזר" הופך להיות הילד שלנו, ממש הילד הכי הכי שאפשר...
והילד - ההורים הם כל עולמו. אין לו מלבדם דבר וחצי דבר. הוא תלוי בהוריו בכל מובן ובדרך כלל מקבל מהם את כל מה שדרוש לו. בדרך כלל כי תמיד יש פער בין כל מה שדרוש לילד או ילדה ובין מה שההורים מבינים ויכולים להעניק לו. לעתים רחוקות הם לא יכולים לתת את מה שהילד באמת צריך. זה קורה. לפעמים הם מאוד עייפים מסדר היום שהילד מכתיב להם.
למה עצוב?
עצוב שילד מתאכזב מהוריו או מאמו. לפעמים זה בצדק. יש מקרים שההורים לא מתייחסים כראוי אל הילד/ה שלהם. אבל על פי רוב ילדים רוצים הרבה יותר ממה שההורים יכולים לתת. וכולנו זוכרים את הסיפור של לוין קיפניס, על "האפרוח שהלך לחפש אם אחרת" - וכמו באגדות הוא ניסה "אמהות" שונות ובסופו של דבר גילה שהאמא המקורית שלו, היא הטובה ביותר. כמו גם באמרה "הדשא של השכן ירוק יותר" - האמא של החברה או החבר נראית לנו יותר "טובה" יותר יפה, יותר עשירה, - אז כדאי לזכור "מה שרואים מכאן לא רואים משם" - מבחוץ, כאורחים אנחנו רואים דבר אחד ובמציאות יש משהו אחר.
למה מעורר תקווה? - כן. אם נחשוב על "הורים חדשים" - מה זה יכול להיות? הרי הורים לא קונים ב Toys R Us - וגם אותם לא יכולים לבחור... ומה יהיה אם גם ההורים החדשים לא יהיו כל כך נחמדים?.... אז בואו נחשוב על משהו שונה. איך לעשות לעצמנו הורים חדשים? - אולי נתחיל בדיבור חדש, נפתח דף חדש, נתייעץ על הבעיה עם מישהו חכם שאנחנו סומכים עליו?... בני אדם משתנים. תתפלאו שהורים גם הם משתנים. לעתים קרובות שיחה טובה ואם זה קשה, מכתב גלוי לב - יכולים להביא להבנה ולהיות התחלה של שינוי.
ולסיום:
מכיוון שאף אחד לא התחתן עם ההורים שלו הרי גם אי אפשר להתגרש מהם. אבל בשביל האופטימיות - אפשר לשפר את המצב !
מצפה לתגובתך
רינה
רשומות
האם היחסים עם ההורים תלויים בגיל? יש אומרים שילד בן 8 אומר: "כמה חמכמים ונפלאים ההורים שלי!" כשהוא בן 18 הוא אומר: "כמה טפשים ומגעילים ההורים שלי. למה אי אפשר להחליף אותם?" כעבור הרבה שנים הוא אומר: " כמה חכמים ונפלאים היו ההורים שלי".
השבמחקלמה אי אפשר להחליף את הילדים?..
השבמחקאכן, הדעה על ההורי משתנה. ובכל זאת כאשר ילד או ילדה מרגישים שהם רוצים "הורים חדשים" - יש בכך ביטוי למצוקה, ולקצר בתקשורת שביניהם. יש הבדל אם ילד לא מעריך את הוריו אך אוהב אות ומקבל אותם לילד שרוצה להתגרש מהוריו. בעיני בחירת המילי "להתגרש" לתאור המצב, מסגירה את המבוכה הקשה והכעסים של הילד.
השבמחקזה לא אומר שהוא צודק. אבל עם רגשות לא יכולים להתווכח. אפשר להושיט יד, לתת אלטרנטיבות.
מאיפה הבאת את הרעיון הזה?
השבמחקהשאלה הגיעה מילד או מילדה. זה יכול לעלות על דעתו של ילד. האם יש הצדקה למחשבה כזאת מצד הורים? לצערי יש היום לא מעט הורים שנוטשים את ילדיהם, וכאלה שנמצאים אבל רק אופן פיזי, כלומר הורים שעסוקים בענייניהם והרימו ידיים ... ולא נותר לי אלא לומר שהורות זה עניין קשה ומורכב ובעיקר עניין האחריות.
הייתי רוצה להבטיח לילדים, שהורים לא עוזבים ילדים ולא מחליפים אות "בילדים חדשים" - גם כאשר הילדים מרגיזים אותם... עזרו לי לתת לילדים את הבטחון הזה.
אני חושבת שלפעמים יש הורים שאינם יכולים להיות הורים וזה לא שאלה שהופנתה אלייך סתם מרגיז אותי בתור ילדה לראות אנשים חכמים ומשכילים שלא רואים ומחשיבים את הילדים זה כל כך מעצבן שאת חושבת שההשאלה הזאת שהופנתה אלייך הייתה גחמה שלך ילד באמת להשוות את המקרה הזה לסיפור האפרוח שהלך לחפש אמא אחרת אם את לא זוכרת האמא הרביצה לאפרוח שמה ניקרה לו את הראש.ככה קורה הרבה פעמים היום אני מכירה סיפור כזה מקרוב ואני באמת הצעתי לילדה להתגרש מההורים שלה ...
השבמחקשלום רב לך אנונימי/ת
השבמחקאכן יש צדק בדבריך. אין לי יכולת לדעת מאיזה מקום רגשי או פיזי נכתבה השאלה שהיא אכן שאלה אמיתית שהופנתה אלי. ייתכן שאני עדיין נאיבית להאמין שברוב המקרים מדובר יותר ב"מרד-נעורים" שאינו מצדיק תגובה כל כך חריפה. עם זאת אני מסכימה שיש הורים שמצליחים להשפיל את ילדיהם ולפגוע בהם.
עוד יותר מרגיז שיש היום מגמה "מוכרת ולגיטימית" שקוראת להורים "לשקם את סמכותם" - במלים פשוטות: הורים! הפעילו את כל משקלכם וכוחכם על מנת לדכא את חיוניותם של ילדיכם" - כלומר המסר הכלליהוא שבכל הסכסוכים בין ילדים למבוגרים ברור שהילדים הם האשמים. וההורים היו "יותר מידי טובים" - אגב, אני עדיין לא פגשתי הורים כאלה. פגשתי יועצת חיונכית וותיקה, שעבדה באזורים מאוד מסודרים ושאלתי אותה - אם לאורך הדרך היא פגשה "הורים טובים מידי"והיא הסתכלה אלי במבט מוזר - ושאלה מאיפה נחתתי...
אולם זה מאוד מחניף להורים כאשר מסבירים להם שהם טובים מידי ושבעצם ענישה והפעלת משמעת נוקשה - הם הכלים לניהול יחסיהם עם הילדים.
אני אישית מעדיפה לקרוא לדיאלוג - גם אם זאת לא משימה כל כך קלה.
ואם ההורה הוא אכזרי ומתעלל בך נפשית עד שאתה חושב על התאבדות
השבמחקיש הורים שביאו מספר רב של ילדים לעולם עד כדי כך שאין ביכולתם לטפל בהם, הם קיימים פיזית אך מנוטרלים רגשית והילדים סובלים
השבמחקיש לי אחות גדולה פשוט היא נותנת לה הכל.
השבמחקההורים שלי גורשים ואני מכיר מישהי טובה שאני רוצה לגור אצלה אנמי לא רוצה לגור אצל אבא שלי אני לא יהיה מאושר אצלו השאלה שלי האם אני יכול לגור אצל המישהי שאני באמת מאושר אצלה?
שאלו שאלה פשוטה אם אפשר להתגרש מההורים למה אי אפשר לקבל תשובה עיניינית.
השבמחקאם אתה מעל גיל 40 זה אפשרי?