אַבָּא וְאִמָּא אוֹמְרִים לִפְעָמִים:
אֵין לִי זְמַן. אֵין לִי זְמַן.
מַדּוּעַ אֵין לָהֶם זְמַן?
אֵיפֹה הַזְמַן שֶׁלָּהֶם?
לָמָּה אֵין דֵּי זְמַן גַּם בִּשְׁבִילוֹ?
אוּלַי אֶפְשָׁר לִקְנוֹת אוֹתוֹ
אוֹ לָשִׂים בַּמְּקָרֵר כַּמּוּת גְדוֹלָה שֶׁל זְמַן
שֶׁיִּשָּׁמֵר,
אוֹ לָשִׂים בַּמַּחְסָן,
אֶת הַזְּמַן?
שׁיִּהְיֶה בַּיִת גָּדוֹל מָלֵא זְמַן
הַר גָּבוֹהַ שֶׁכֻּלּוֹ עָשׂוּי זְמַן
עַד הַשָׁמַיִם!
כמה טוב לקרוא את שיריו של עמיחי לפעוטות.
למה טוב? – בעיקר הודות ליכולתו להשמיע לנו את נקודת המבט של הילד, לבטא ולהשמיע את קולו. קולם של ילדים לובש צורות שונות. הוא עשוי להיות ישיר ובוטה, וגם מבויש, ומוצפן.
כאשר הוא מוצפן, קשה לנו "לפענח" את מטרתו. בשיר הזה למשל, קל מאוד להתעסק עם שאלת הזמן... מסתורי הזמן האבוד... אפשר גם ללכת עם המצאותיו/הצעותיו הדמיוניות של הילד: בעניין מאגרי זמן. אך נראה לי חשוב להקשיב לדקויות. למה צריך הילד כל כך הרבה זמן? בקיבוצים היה נהוג פעם "זמן הורים", בקולנוע מדברים על זמן ...... על איזה זמן מדבר הילד שבסיפור?
השיר הזה שלח אותי לחפש "טענה" – מה בעצם הילד רוצה? או מה חסר לו?
הטענה הגדולה היא מיד בתחילת השיר:
אַבָּא וְאִמָּא אוֹמְרִים לִפְעָמִים:
אֵין לִי זְמַן. אֵין לִי זְמַן.
מַדּוּעַ אֵין לָהֶם זְמַן?
אֵיפֹה הַזְמַן שֶׁלָּהֶם?
לָמָּה אֵין דֵּי זְמַן גַּם בִּשְׁבִילוֹ?
ועכשיו אחזור אל הקוראים:
מעניין מה קורא או מה אומר השיר הזה לילדים בגיל שנתיים שלוש...ואולי גם ארבע ויותר... ומה הוא אומר להורה שקורא את השיר לילד?
אני מזמינה אתכם להקשיב למונולוג הפנימי של כל אחד מהם.
האם אנחנו יכולים לדבר עם הילדים על השיר – מתוך המילים שאינן כתובות בו?
האם אנחנו יכולים להתחבר למונולוג הפנימי של המבוגר הקורא וזה של הילד - ומשם להמשיך?
מונולוג הפנימי של המבוגר-יכול להיות בכיוונים שונים, היענות לרצון של הילד, התגוננות או רגשי אשמה... בכל מקרה – כדאי לחשוב איך מרגיש ילד ששומע לעיתים קרובות את הוריו אומרים: ,אין לי זמן!" טוב להקשיב לקול הזה. לילדים קשה מאוד לנהל את זמנם של ההורים. והורים לא פעם נתונים לאילוצים – ואינם נכנסים לתוצאות האפשריות של "חוסר בזמן" עבור הילדים. כל הורה יודע וחש אחריות לגבי מזונותיו של הילד, בריאותו וחינוכו אך לצערנו אין לנו מדדים ברורים ל"זמן הורים" או זמן איכות" בניסוחים החדשים. השיר "זמן" מכוון אותנו לחשיבה על הנושא. בכל מקרה עצם השיחה – בין שנדבר על "הילד שבשיר" ובין שנקשר זאת לילד הפרטי שלנו – עצם השיחה מאפשרת להקל על הילד ולהציע לו משהו יותר משמעותי מ"מחסן הזמן" שהוא רוצה.
המונולוג הפנימי של הילד – גם הוא יכול היות מגוון. אין נוסחה ברורה. זו יכולה להיות טענה כללית, תחושת קיפוח, רצון תמים לבלות יותר עם הורים, צורך בתשומת לב, פחדים שונים כולל פחדי עזיבה... ורצון להשמיע את דבריו, לדעת שמקשיבים לו.
השיר הזה עוזר לנו ליישם ולממש את זכות הילד להישמע – ולהשתתף בקבלת החלטות הנוגעות לחייו. אנחנו יכולים להסביר ולנסות יחד איתו למצוא "זמן" שיענה על משאלת ליבו של הילד
רק בשיחה נינוחה, שמתקשרת לשיר – אנחנו יכולים לדבר עם ילדינו – על בעיית הזמן האבוד.
לקינוח: אנחנו יכולים לפנטז יחד מה נעשה כ "שיהיה בית גדול מלא זמן"
אשמח מאוד לקרוא תגובות של הורים ושל ילדים - "אין לכם זמן"? 20 רגע לקרוא ולשוחח, 10 דקות לכתוב תגובה...שווה, לא?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה