רינה יצחקי: לא לזלזל בתרבות האינטרנט, מדובר בשפה חדשה, והרבה יותר...

בכתבתו של חטרון, הוא מתאר מחקר חדש על שפת האינטרנט, המאמר: " אני כותב, משמע אני קיים" http://www.haaretz.co.il/captain/spages/1224666.htmlמאת חגי חיטרון

נראה לי חשוב ביותר. מבוגרים רבים ובינהם אנשי חינוך בכל הרמות בבית הספר ובאוניברסיטאות - נוטים לזלזל בהתרשות האינטרנטית, ולראותה כנחותה לעומת תרבות הספר. נראה לי שיש במחקר זה תרומה ליצירת הבנות בין דוריות. הוא יכול לגשר ולהביא להידברות, בין הצעירים למבוגרים הורים מורים וכל היתר.

ציטוט:

על השאלה אם יש לספר מסר, משיבה וייסמן בחיוב נחרץ. המסר, לדבריה, הוא שינוי ההבנה של מהות הכתיבה: מי כותב, לשם מה, בשביל מי. "אנחנו בעיצומה של תמורה מהותית במושג הכתיבה", היא אומרת. "רווחת עדיין התפיסה שמי שכותב עושה את זה בגלל שיש לו משהו מעניין למסור או בגלל שיש לו כשרון כתיבה, אבל זו תפיסה ששייכת לתרבות הדפוס, שבה הכתיבה מוגבלת - בין השאר בגלל עלויות כלכליות - ולא מדפיסים כל אחד. ברשת, לעומת זאת, אין כמעט שום הגבלה על מרחב הכתיבה ועל אפשרויותיה. העלות היא אפס, אין בעיה להכיל את כולם. האינטרנט הוא מרחב קיום. כמו שלכל אדם יש זכות לנשום ולנוע ולתפוס מקום בעולם, יש לו גם זכות לכתוב. כתיבה (ודיבור) היא כמו נשימה, היא אמצעי הנכחה ברשת. אני כותב, משמע אני קיים. אין לצפות שזה יהיה מעניין בהכרח, או מחדש, או בכלל בעל ערך".

אז כתיבה אינטרנטית אינה משקפת אוריינות.

"היא משקפת אוריינות מסוג חדש. לא רק ידיעת קרוא וכתוב, אלא אוריינות מדיה ואוריינות מחשב ויכולות חדשות, כמו יצירת טקסט שיתופי. רצויה גם שליטה במיומנויות תנועה מורכבות, כמו הקלדה עיוורת".

גונן: "באינטרנט השפה עוברת לחזית. מה שמתהווה באינטרנט זו השפה, אבל לא רק במובן של איך אנחנו מדברים, אלא במובן של תפיסתנו העצמית - איך אנחנו מציגים את עצמנו".

מומלץ לקרוא!