אני עם ילדים בדואים בבית הספר "אל מאג'יד" בכפר חורה
קראתי בקפה ד מרקר ומצאתי לנכון להביא זאת לכאן. מצבה של מערכת החינוך מצדיק כל מאמץ. ואני מאלה המאמינים בכוחם של יחידים להוליך שינוי. עבודת-נמלים? כן, בוודאי.
כתב בקהילת החינוך קפה ד מרקר אברמל http://cafe.themarker.com/view.php?t=1412450
"בעקבות דברים שכתבו לי, חשבתי שנכון להציג כאן, בקהילת החינוך, את השאלה הזאת לחשיבה משותפת. רבים מקטרים על המתרחש (או לא מתרחש) אצלנו בחינוך, אבל קיטורים אינם תכנית פעולה
באחד מן המאמרים שפרסמתי כאן כתבתי:
"בין שני קשיים שעתיד לפגוש השינוי בתכנית הפעילות השבועית של בית-הספר – מה לשנות או איך להתמודד עם מתנגדי השינוי – הקושי השני בעייתי יותר. לכאורה לא ברור מה צריך לשנות, אבל חשיבה מסודרת ושקולה תביא אותנו בנקל אל מחוז-החפץ. וכיון שבחינוך הכל קשור בכל, אין לנו מנוס מלהתקדם צעד-צעד ללא קפיצות-דרך. לא פעם אנחנו שומעים את האמירה: 'אני יודע/ת שהיש לא טוב, אבל איני יודע/ת מה במקום'."
אי-לכך אני מציע עבורנו שאלה כפולה זאת: האם ניתן להגיע בין חברי הקהילה לתכנית כללית מוסכמת על כיווני השינוי בחינוך, והאם ניתן להגיע להסכמה איך לקדם אותה?
תגובתי לאברמל:
האם ניתן להשפיע? אני רוצה להאמין שכן. ובניגוד לך, אברמל, אני סבורה שצריך משהו "מהפכני" ולא "צעד-צעד". אני יודעת בברור שבחינוך מדובר בתהליכים ולא ניתן לראות מיד את התוצאות. אבל - דרוש שינוי כיוון. בלשון ימינו "להחליף את הדיסקט" משהו בסיס מוטעה בגישה הקיימת ולא צריך בשביל זה את דוברת ושו"ת.
המערכת קורסת אל דרך שכבר נכשלה במקומות אחרים, סיפורו החדש של השר בדבר "אפס סובלנות לאלימות" לא חדש וכבר ידוע שלא הביא לשינויים מרחיקי לכת, אם בכלל. הלמידה מג'וליאני בניו יורק אינה אנלוגית. אפשר, ואולי מועיל להביא יותר שוטרים לרחובות העיר - לא הייתי רוצה לראותם כחלק מצוות המחנכים בבתי הספר, וזה מה שקרה בארצות הברית, כתוצאה מהפעלת תוכנית ZERO TOLLERANCE . ההתרפקות על משמעת ברזל וענישה מחמירה מנוגדת לכל רעיון חינוכי הומני ודמוקרטי.
אני משוכנעת שיש דרכים אחרות. ורוצה לציין שבבתי הספר הפתוחים, הדמוקרטיים והנסיוניים למיניהם - אין בעיות אלימות.
אשמח להצטרף לצוות חשיבה/היגוי להולכת שינוי במערכת.
האם יש לכם רעיונות בנושא זה? אל צהססו מדובר בילדים שלנו!
לא זוכרת אם זה כתוב בפרופיל שלי, אבל ראוי שתדעו - בעברי כ 20 שנות הוראה בבתי ספר ועוד 20 שנות הדרכה פדגוגית בסמינר הקיבוצים בתל אביב
קראתי בקפה ד מרקר ומצאתי לנכון להביא זאת לכאן. מצבה של מערכת החינוך מצדיק כל מאמץ. ואני מאלה המאמינים בכוחם של יחידים להוליך שינוי. עבודת-נמלים? כן, בוודאי.
כתב בקהילת החינוך קפה ד מרקר אברמל http://cafe.themarker.com/view.php?t=1412450
"בעקבות דברים שכתבו לי, חשבתי שנכון להציג כאן, בקהילת החינוך, את השאלה הזאת לחשיבה משותפת. רבים מקטרים על המתרחש (או לא מתרחש) אצלנו בחינוך, אבל קיטורים אינם תכנית פעולה
באחד מן המאמרים שפרסמתי כאן כתבתי:
"בין שני קשיים שעתיד לפגוש השינוי בתכנית הפעילות השבועית של בית-הספר – מה לשנות או איך להתמודד עם מתנגדי השינוי – הקושי השני בעייתי יותר. לכאורה לא ברור מה צריך לשנות, אבל חשיבה מסודרת ושקולה תביא אותנו בנקל אל מחוז-החפץ. וכיון שבחינוך הכל קשור בכל, אין לנו מנוס מלהתקדם צעד-צעד ללא קפיצות-דרך. לא פעם אנחנו שומעים את האמירה: 'אני יודע/ת שהיש לא טוב, אבל איני יודע/ת מה במקום'."
אי-לכך אני מציע עבורנו שאלה כפולה זאת: האם ניתן להגיע בין חברי הקהילה לתכנית כללית מוסכמת על כיווני השינוי בחינוך, והאם ניתן להגיע להסכמה איך לקדם אותה?
תגובתי לאברמל:
האם ניתן להשפיע? אני רוצה להאמין שכן. ובניגוד לך, אברמל, אני סבורה שצריך משהו "מהפכני" ולא "צעד-צעד". אני יודעת בברור שבחינוך מדובר בתהליכים ולא ניתן לראות מיד את התוצאות. אבל - דרוש שינוי כיוון. בלשון ימינו "להחליף את הדיסקט" משהו בסיס מוטעה בגישה הקיימת ולא צריך בשביל זה את דוברת ושו"ת.
המערכת קורסת אל דרך שכבר נכשלה במקומות אחרים, סיפורו החדש של השר בדבר "אפס סובלנות לאלימות" לא חדש וכבר ידוע שלא הביא לשינויים מרחיקי לכת, אם בכלל. הלמידה מג'וליאני בניו יורק אינה אנלוגית. אפשר, ואולי מועיל להביא יותר שוטרים לרחובות העיר - לא הייתי רוצה לראותם כחלק מצוות המחנכים בבתי הספר, וזה מה שקרה בארצות הברית, כתוצאה מהפעלת תוכנית ZERO TOLLERANCE . ההתרפקות על משמעת ברזל וענישה מחמירה מנוגדת לכל רעיון חינוכי הומני ודמוקרטי.
אני משוכנעת שיש דרכים אחרות. ורוצה לציין שבבתי הספר הפתוחים, הדמוקרטיים והנסיוניים למיניהם - אין בעיות אלימות.
אשמח להצטרף לצוות חשיבה/היגוי להולכת שינוי במערכת.
האם יש לכם רעיונות בנושא זה? אל צהססו מדובר בילדים שלנו!
לא זוכרת אם זה כתוב בפרופיל שלי, אבל ראוי שתדעו - בעברי כ 20 שנות הוראה בבתי ספר ועוד 20 שנות הדרכה פדגוגית בסמינר הקיבוצים בתל אביב
תודה רבה.
השבמחק