מה בבלוג ולמה?

מטרות הבלוג להביא לידיעתכם מידע מגוון על זכויות הילד. בכוונתי לשתף אתכם, ילדים הורים ומורים - בידע ומידע שאספתי במשך 20 שנות פעילות אקדמית וציבורית בתחומים שונים של זכויות הילד בעיקר בתחום החינוך והכשרת מורים במכללת סמינר הקבוצים בתל-אביב, באגודה הבינלאומית לזכויות הילד ובועד הישראלי למען יוניסף. כפעילה וחוקרת של זכויות הילד אני מייחסת חשיבות רבה להעלאת אמנת זכויות הילד על סדר היום של אנשי חינוך, חברי-כנסת בשדולה למען הילד, ובין הורים וילדים.בלוג זה- אמור להיות כתובת לילדים, הורים ומורים שרוצים לדעת יותר על זכויות הילדים בישראל ובעולם.



בקרוב תמצאו בבלוג:



- מאמרים והמלצות על ספרים ותוכניות לימודים ומערכי-שיעור המאפשרים שילוב של אמנת זכויות הילד בתוכנית הלימודים.

- רשימת כתובות של ארגונים שעוזרים לילדים במצוקה

- פינה לציורים שירים וסיפורים של ילדים

- אירועי אקטואליה: קטעי עיתונים ותגובות והארות הנוגעות לזכויות הילד



כתובת לשליחת מכתבים וציורים – e-mail: rina.yitzhaki@gmail.com

יום שלישי, 12 בינואר 2010

אפשר להשפיע על מערכת החינוך? !!!


                 אני עם ילדים בדואים בבית הספר "אל מאג'יד" בכפר חורה


קראתי בקפה ד מרקר ומצאתי לנכון להביא זאת לכאן. מצבה של מערכת החינוך מצדיק כל מאמץ. ואני מאלה המאמינים בכוחם של יחידים להוליך שינוי. עבודת-נמלים? כן, בוודאי.

כתב בקהילת החינוך קפה ד מרקר אברמל http://cafe.themarker.com/view.php?t=1412450 

"בעקבות דברים שכתבו לי, חשבתי שנכון להציג כאן, בקהילת החינוך, את השאלה הזאת לחשיבה משותפת. רבים מקטרים על המתרחש (או לא מתרחש) אצלנו בחינוך, אבל קיטורים אינם תכנית פעולה


באחד מן המאמרים שפרסמתי כאן כתבתי:

"בין שני קשיים שעתיד לפגוש השינוי בתכנית הפעילות השבועית של בית-הספר – מה לשנות או איך להתמודד עם מתנגדי השינוי – הקושי השני בעייתי יותר. לכאורה לא ברור מה צריך לשנות, אבל חשיבה מסודרת ושקולה תביא אותנו בנקל אל מחוז-החפץ. וכיון שבחינוך הכל קשור בכל, אין לנו מנוס מלהתקדם צעד-צעד ללא קפיצות-דרך. לא פעם אנחנו שומעים את האמירה: 'אני יודע/ת שהיש לא טוב, אבל איני יודע/ת מה במקום'."

אי-לכך אני מציע עבורנו שאלה כפולה זאת: האם ניתן להגיע בין חברי הקהילה לתכנית כללית מוסכמת על כיווני השינוי בחינוך, והאם ניתן להגיע להסכמה איך לקדם אותה?


תגובתי לאברמל:
האם ניתן להשפיע? אני רוצה להאמין שכן. ובניגוד לך, אברמל, אני סבורה שצריך משהו "מהפכני" ולא "צעד-צעד". אני יודעת בברור שבחינוך מדובר בתהליכים ולא ניתן לראות מיד את התוצאות. אבל - דרוש שינוי כיוון. בלשון ימינו "להחליף את הדיסקט" משהו בסיס מוטעה בגישה הקיימת ולא צריך בשביל זה את דוברת ושו"ת.


המערכת קורסת אל דרך שכבר נכשלה במקומות אחרים, סיפורו החדש של השר בדבר "אפס סובלנות לאלימות" לא חדש וכבר ידוע שלא הביא לשינויים מרחיקי לכת, אם בכלל. הלמידה מג'וליאני בניו יורק אינה אנלוגית. אפשר, ואולי מועיל להביא יותר שוטרים לרחובות העיר - לא הייתי רוצה לראותם כחלק מצוות המחנכים בבתי הספר, וזה מה שקרה בארצות הברית, כתוצאה מהפעלת תוכנית ZERO TOLLERANCE . ההתרפקות על משמעת ברזל וענישה מחמירה מנוגדת לכל רעיון חינוכי הומני ודמוקרטי.

אני משוכנעת שיש דרכים אחרות. ורוצה לציין שבבתי הספר הפתוחים, הדמוקרטיים והנסיוניים למיניהם - אין בעיות אלימות.


אשמח להצטרף לצוות חשיבה/היגוי להולכת שינוי במערכת.
האם יש לכם רעיונות בנושא זה? אל צהססו  מדובר בילדים שלנו!

לא זוכרת אם זה כתוב בפרופיל שלי, אבל ראוי שתדעו - בעברי כ 20 שנות הוראה בבתי ספר ועוד 20 שנות הדרכה פדגוגית בסמינר הקיבוצים בתל אביב

תגובה 1: