רצח ילדים ב-2010 מוכרח להישען על איזשהו אתוס חברתי שמאפשר את זה. ברור שבגלוי, אין אצלנו מגמה מוצהרת, הדוגלת ברצח ילדים. ואמנם רצח כזה לא רק שאינו מתקבל על הדעת אלא שהוא הפשע הנתעב ביותר בדעת הקהל וכמובן גם על פי הדין. עם היותו דחוי מכל וכל, איך בכל זאת נוצר מצב שרצח של ילדים על ידי הוריהם – הפך לחדשה מזדמנת, לידיעה סנסציונית עם כתבות צבע, תמונות וראיונות של כל הנוגעים בדבר?
לרצח של 2010 יש היסטוריה ארוכה, בחתך רוחב תרבותי של פולחנים וטקסים דתיים בהם נרצחו ילדים – כדי לרצות את האלים, או כדי לפגוע באויבים – אויב "כללי" – מלך של עם אחר, או העם כולו (דוגמת מכת הבכורות במצרים) או אויב "פרטי" – האיש הבוגד, יזון.
קורבן - הוא סוג של פולחן, הקרבת קרבן הוא מתן דבר-מה שיקר לך כדי להשיג – סליחה ומחילה, ברכה, או משהו אחר. הקרבת ילדים, שאינה אלא רצח ילדים – אפשרית הודות לתפיסה שילדים הם רכוש בלעדי של ההורים וזכותם לעשות בהם כרצונם. דוגמאות לכך מיוצגות כבר בספרות הקלאסית בדמותה של מדיאה (הפמיניסטית הראשונה) וילדיה שהריגתם משרתת את האינטרסים האישיים הנקמניים שלה ביזון, בעלה הבוגד.
"ששה מיליארד ילדים שנולדו בתחילת המאה ה-21 מתחילים את חייהם בתת-תזונה, היעדר חינוך ראוי, תנאי תברואה גרועים, מי-שתייה מזוהמים, אפליה מסוגים שונים, העדר שוויון בין המינים, התעללות וניצול. ילדים אלה זכאים לזכויות אדם יסודיות. יחד עלינו לבנות אחווה גלובלית כדי להבטיח לילדים זכויות אלה - בידיעה שכאשר אנחנו משרתים את טובת הילד - אנחנו משרתים את טובת האנושות כולה".
אולם, בתי ספר להורים הם עדיין תופעה נקודתית ונדירה.
אילו הייתה ניתנת הדרכה כזו באופן אוניברסאלי ונרחב, ללא תשלום, הורים רבים היו נהנים מהכנה להורות – שהיא ככל הנראה אחד התפקידים המורכבים והקשים ביותר. הכנה כזו הייתה מביאה להכלת התנהגותם של ילדים, על הדבש ועל העוקץ, וזו נקודה למחשבה לגבי העתיד.
את הרעיון הזה העליתי כבר לפני שנתיים בוועדת הכנסת לזכויות הילד – שהתכנסה לדיון ברצח הילדה רוז.
הדרכה להורות, על כל גווניה צריכה להיות חלק מן החינוך והשירותים הניתנים לכל מי שאמוריםלהיות הורים. היא צריכה להתחיל בבית הספר התיכון – שיכול להיות מעבדה נהדרת להבנת הדינאמיקה
הדרכה להורות צריכה להינתן בכל המסגרות הקיימות של טיפול ומעקב לקראת לידה. הדרכה להורות צריכה להיות שלב לקראת... כמו עשרות הבדיקות שמתבצעות לאורך תקופת ההריון. יש לנו מסגרות בהן האם-לעתיד נמצאת בקשר עם המערכת, צמאה למידע, ומוכנה ללמוד כל מה שהנוגע לילד שהיא נושאת ברחמה. מדוע איננו מציידים אותה ואת בן זוגה כמובן בידע כל כך חיוני – לא רק למשפחה אלא לחברה כולה?
במאה העשרים ואחת, המאה שמגשימה את רוח הפמיניזם, את שוויון מעמד האישה נוצרת "הורות חדשה".
בהורות הזאת – השתנו סדרי העדיפות. בהורות החדשה הגשמה עצמית, קרירה ועצמאות כלכלית נמצאים
לפני הילדים, והם נתפסים לא פעם – כמכשול. בהורות החדשה יש גם משפחה חדשה. המשפחה החד-הורית
שיש לה בעיות ייחודיות ולא קלות, ובכל מקרה העול נופל על הורה אחד בלבד.
... רצח ילדים אינו מתרחש בחלל ריק. מדינה וחברה שרוצות להבטיח את טובת ילדיהן, ואת חייהם – יעשו טוב אם יטפלו בשורשי-הדברים ולא רק בניסיונות להבין מי אשם במה שקרה, ביום שלמחרת.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה