לאור ההצעות החדשניות של שר החינוך - שתמציתן מגמת ה"חזרה ליסודות" Back to Basics אני מביאה כאן הצעה לכללי התנהגות מאותם היסודות - אליהם מבקשים להחזירנו. בקידה עמוקה.
* בין מבוגרים ונעלים ממך – אל תדבר,
אלא אם כן התבקשת.
אלא אם כן התבקשת.
* אל תיכנס לוויכוח או לדיון עם מבוגרים ונעלים ממך.
* אל תציג שאלות המבקשות
לאַמֵת את הנאמר.
לאַמֵת את הנאמר.
* דיבורם של ילדים אינו אמור
להישמע בבית הספר. אלא - כתשובה לשאלה, או כחזרה על החומר הנלמד
להישמע בבית הספר. אלא - כתשובה לשאלה, או כחזרה על החומר הנלמד
כללים אלה לקוחים מהספרון - שנכתב על ידי JOHN GARRESTON,שיצא לאור בשנת 1701 - בדיוק לפני 300 שנה. (תרגום : רינה יצחקי)
הנה עוד כמה מהצעותיו המרנינות:
* לעולם אל תתקרב אל הוריך ללא קידה.
* אל תספר לאנשים זרים מה נעשה או נאמר בבית הספר.
* הישמע והיכנע לחשובים ממך.
* אל תיכנס לוויכוח או דיון עם מבוגרים נעלים ממך,
שנה בקלילות את דעתך כך שתתיישב עם דעתם.
שנה בקלילות את דעתך כך שתתיישב עם דעתם.
רשומות
ואולי כדאי לנסות את השיטות הישנות המוכחות? הרי השיטות החדשות פשוט לא עובדות! לא משנה כמה ילכו לקראת הילדים ויהיו נחמדים אליהם, הם ממשיכים להתנהג כמו חיות אדם.
השבמחקאותי חינכו גם עם סרגל ותתפאי, יצאתי בסדר.
איפה היד הקשה? איפה הZero tolerance? תאמיני לי שמה שהילדים לא מבינים עם הראש הם יבינו עם הטוסיק.
מיכאל
ועל כך נאמר שהילדים בסוף מתגברים על החינוך שהם קבלו. ויופי שיצאת בסדר. אני לא מתפלאת.
השבמחקולשאלותיך:
בוא נדבר על סרגל. כן בידי הרבי הוא אמצעי לענישה - בעברית מכות. אבל, סרגל הוא גם קנה מידה. ומרמז על חינוך מידתי, תְבוּנִי ולאו דווקא אלים. וכתבת את המילה - גם - כלומר שלפני הסרגל היה עוד משהו, אולי תפרט מה זה היה?
ילדים רבים שחונכו ב"יד קשה" - לא צלחו ואנחנו אפילו לא יכולים לדעת מה המחיר שהם שלמו. קרא או תראה את אוליבר טוויסט, את ג'יין אייר, ואת דיוקן האמן כאיש צעיר - ותגלה את המשקעים של "יד חזקה"
אולי גם תצפה בסרט "היה שלום מיסטר צ'יפס" ותגלה כי היו מורים שחינכו באהבה והצליחו בלי מכות.
Zero tolerance - לא עבד כל כך טוב במערכות חינוך. רק השבוע קבלתי סרט תיעודי בו נערך דיון של מיטב אנשי החינוך בארה"ב בו הם בוחנים את "הצלחת" Zero tolerance והם ממש לא מרוצים - וזה בלשון המעטה.
באשר ל"טוסיק" - אלה שהכרתי לא הראו כל יכולת להחליט או לבחור, או להמציא. צריך אחד חזק בשביל לשבת עליו. אם אתה מעדיף אותו כואב...זה חבל כי מהמקום הזה לא צומחים דברים טובים באמת - וכאמא אומר לך שאולי פעם או פעמיים בחיי הרמתי יד על ילדי וגם אז הצטערתי על כך. הם דווקא התגברו על הפתיחות ויצאו אחלה בני אדם.
תודה רינה שהצגת את האבסורד שבדיבור על חזרה למקורות.
השבמחקאין דרך לחזור לשיטות העבר בלי לקחת בחשבון את השינויים האדירים באורח החיים שלנו בכל הנוגע לגידול ילדים. כיום, כמעט מרגע לידתם, נמסרים הילדים לגופים כלכליים אלו ואחרים רוב שעות היממה, פעוטונים, צהרונים, גנים, בתי ספר, חוגים, מועדוניות, קייטנות, וסתם קניונים. ברור שהשפעת ההורים כמתווכים בין הילדים לבין העולם בו עליהם לפעול שונה לגמרי, וגם ראית הילדים את מקומם בעולם שונה.
אין דרך לחסוך חשיבה מעמיקה על התאמת חשיבה עקרונית אודות חינוך, לנסיבות העכשוויות.
רינה יצחקי - הזכויות שלי אמר/ה...
השבמחקתגובתה של ד"ר יהודית אברהמי מעלה בבהירות את הבעיות
שעלינו לברר, ובעיקר להתוות דרכים חדשות והוגנות.
בהגינות כוונתי ללא ניצול עמדות הכוח שבידי המבוגרים -
להגיע להידברות והשפעה שמתבקשת. אני שואלת את עצמי
ואתכם - איך כדאי ואפשר לקיים את "החשיבה העקרונית
על החינוך - בימינו"?
ואולי - לברר בצורה "שקופה" מה טוב ומה רע
ב"חזרה ליסודות" וב"אפס סובלנות ל..."